Page 6 - תאטרון 34

‫קוראות יקרות‪ ,‬קוראים יקרים‬

‫כתב־העת תיאטרון מנסה מאז היווסדו לגשר בין מתן במה ליוצר וליצירה האקטואליים‬
‫וההיסטוריים – ובדרך כלל הניסיוניים‪ ,‬אלה הנדחקים לקרן הזווית של התקשורת ‪ -‬בקולם‬
‫שלהם‪ ,‬הנובע לעתים קרובות באורח ישיר מן התת־מודע ומחיישני האינטואיציה והדחף‬
‫היצירתי הבלתי הגיוניים‪ ,‬לבין העיון האקדמי‪ ,‬המתמקד בכליו האנליטיים בחקר היצירה‬
‫והביצוע‪ ,‬כלים הכפופים לאמות־מידה מתודיות גם אם מושא דיונם הוא הלבה המבעבעת‬
‫והמפעפעת של התהליך היצירתי‪ .‬אולם לעתים‪ ,‬כמו בגיליון זה שלפניכם‪ ,‬גובר כוחו‬
‫הסמכותי של הדחף האפוליני‪ ,‬הפוזיטיביסטי‪ ,‬ומרבית הגיליון מוקדשת לשיח האקדמי‪,‬‬
‫המתבונן במופעי העבר‪ ,‬כמו גם במעבדות הפרפורמטיביות של ההווה‪ ,‬בפרספקטיבה‬

‫מדעית‪ ,‬המעניקה להם הארה ייחודית ומושכלת‪.‬‬

‫ומנקודת ראותו של החוקר אין פדות בין הצגה על במת איכות אוונגרדית ופיוטית‬
‫כתיאטרון מלינקי של הבמאי האנין והמופלא איגור ברזין‪ ,‬תיאטרון החוגג השנה את עונתו‬
‫ה־‪ ,15‬ומשמש מקור השראה למאמרה של רבקה איילון על גן העדן הצ'כובי‪ ,‬לבין מחזה‬
‫מיינסטרימי "עשוי היטב"‪ ,‬גם אם אינו כזה‪ ,‬כקזבלן מאת יגאל מוסינזון שבזיכרון‬
‫ההיסטורי הקלוש והרדוד של התיאטרון הישראלי שמורה לו במעורפל זכות הראשונים של‬
‫הטיפול באפלייה העדתית‪ ,‬ובתודעה הפופולרית הומר זה מכבר במחזמר המשומן‬
‫והקונסנסואלי‪ ,‬המחודש עתה משום כשאשר מחניפים לאגו העדרי של הקהל‪ ,‬ל"כולנו‬
‫יהודים"‪ ,‬הקופה צוחקת כל הדרך לבנק‪ ,‬אולם רק מעטים היו גורסים‪ ,‬כבתיה אפלפלד‪,‬‬
‫שזהו מחזה בעל רובדי עומק הראויים להיחקר‪ .‬ובין המאמרים הללו לבין הסקירה‬
‫הדעתנית והססגונית‪ ,‬שהפכה כבר למסורת בתיאטרון‪ ,‬של פסטיבלים באירופה על־ידי‬
‫אחד מן הטובים והחכמים במעצבי הבמה שלנו‪ ,‬דוד שריר‪ ,‬מיקמנו את הטקסטים‬
‫העכשוויים‪ ,‬הפוסט־דרמטיים של אייל וייזר‪ ,‬מן האמנים המקוריים‪ ,‬החדשניים‪ ,‬הנוקבים‬
‫והפוליטיים ביותר בגישתו הא־פוליטית לכאורה‪ ,‬היוצרת מציאות וירטואלית וחתרנית‬

‫בהקשר תודעתי השואב את השראתו מן הנסיינות המרכז־אירופית‪.‬‬

‫ואם בהיטלטלות בינארית בין האפוליני לדיוניסי עסיקנן‪ ,‬מה לנו קרוע יותר בין הקטבים‬
‫הללו מן התיאטרון המודרניסטי‪ ,‬מאז המופעים האנרכיסטיים והאירוניים של הפוטוריזם‬
‫ודאדא ועד לאימאז'ים הצוננים והאיקונוקלסטיים של רוברט וילסון? התיאטרון‬
‫המודרניסטי הוא המעטפת החיצונית של אסופת ביכורי המחקר המרתקים והמעמיקים‪,‬‬

‫שהגיעו לחוברת זו מן החוג ללימודי התיאטרון באוניברסיטה העברית בירושלים‪.‬‬

‫חותמים את החוברת שלושה פרקים מתוך שלושה ספרים‪ ,‬העוסקים בתיאטרון הפולחני‬
‫והמקראי‪ ,‬ובתיאטרון העברי והישראלי‪ ,‬מאת שלושה בני סמכא כל אחד בתחומו‪ :‬שמעון‬
‫לוי‪ ,‬רזי אמיתי וילנה טרטקובסקי‪ .‬החוט המקשר בין שלושת הפרסומים הללו‪ ,‬לבד‬

‫‪  4‬גליון ‪34‬‬