Page 9 - תאטרון 34

‫לזכרם‬

‫להצהרתה הפוסט־פמיניסטית והמוליכה שולל של המחזאית‪ ,‬לפיה חייה מתנהלים "בין‬
‫הסירים במטבח לכתיבה" )הארץ‪ .(3.2.99 ,‬הם התעלמו מן הממד הרטורי של ההפקה‪,‬‬
‫שמסגיר התכוונות פמיניסטית לוחמנית המבוססת על משחק מורכב‪ ,‬שכוננו גוב‪ ,‬מזי"א‬
‫ומעצבת התפאורה והתלבושות אורנה סמורגונסקי‪ ,‬בין שני מושגי יסוד בתיאוריה‬
‫הפמיניסטית הקולנועית והתיאטרונית‪ :‬מושג "המבט הגברי הלטוש" – ה־‪ – gaze‬על‬

‫הדהודיו המיניים והאל־אישיים‪ ,‬ומושג ה"מציצנות" )‪.(voyeurism‬‬

‫במאמרה הקלאסי של לאורה מאלווי "הנאה חזותית וקולנוע נרטיבי" )“ ‪Visual Pleasure‬‬
‫‪ ,(1975 ,”and Narrative Cinema‬טוענת המחברת שהאידיאולוגיה הפטישיסטית‬
‫המונחת ביסוד תפקידן של נשים על הבד המיועד ליצור רושם חזותי וארוטי עז‪ ,‬הופכת‬
‫אותן לאובייקט מיני למציצנות ]‪ [...‬אלין דיאמונד הופכת את הקערה על פיה‪" :‬בתבנית‬
‫המוכלאת שאני מציעה – המעוגנת בתיאוריה הפמיניסטית והברכטית – משמעות הלוואי‬
‫הנלווית להופעתה של המבצעת הפרפורמטיבית‪ ,‬להבדיל מבת דמותה בקולנוע‪ ,‬איננה‬
‫'מציצנות' ]‪to‬־‪be‬־‪looked‬־‪at‬־‪ – [ness‬ה ֶפטיש המושלם – אלא 'להציץ־במציצנות' או‪,‬‬
‫ליתר דיוק‪' ,‬להציץ־בלהיות־מושא־למציצנות' ]‪looking‬־‪at‬־‪being‬־‪looked‬־‪at‬־‪."[ness‬‬

‫בדיוק באסטרטגיה זו )המזכירה את עקירת עיניו של פעור פה‪ ,‬שהציץ בעירומה של‬

‫המלכה בפעורי פה מאת חנוך לוין( בחרו גוב‪ ,‬מזי"א וסמורגונסקי כדי להפיל בפח את‬

‫הצופים הגברים שלהן באמצעות‬

‫הפיתיון הקומי‪ .‬בעזרת המבנה‬

‫התמונתי המפורר של ההצגה‪,‬‬

‫המזכיר מבנה של קברט סטירי‪,‬‬

‫בשילוב אסתטיקה חזותית‬

‫וג'סטיקולרית של "פיפ שואו"‪,‬‬

‫ובחסות המסווה התמים לכאורה של‬

‫מתן האפשרות לגברים בקהל להציץ‬

‫לעולם הסגור של שיחות נשים‬

‫"שגברים לא מכירים או לא מבינים"‬

‫ענת גוב ז"ל‬ ‫כדברי ענת גוב )הארץ‪ ,‬שם( ‪-‬‬

‫מעמידות היוצרות פנים שהן מאמצות‬

‫וממחישות סדרה של דימויים שוביניסטיים וסקסטיים הרווחים בחברה הישראלית )החל‬

‫מדימויים של התנהגות‪ ,‬סגנון לשוני ולבוש נשיים‪ ,‬ועד להעדפות נשיות בנושאי משפחה‪,‬‬

‫ילדים‪ ,‬סקס‪ ,‬מקצוע‪ ,‬ומעל לכל – חברות בין נשים(‪ .‬דימויים "אותנטיים" לכאורה אלה‬

‫מנופחים לדרגה כה אינפלציונית‪ ,‬אבסורדית ומגוחכת‪ ,‬עד שהם פוקעים מאליהם‪ ,‬מתנפצים‬

‫בפניהם של הצופים־הגברים‪ ,‬וחושפים אותם ללגלוגן האירוני של השחקניות‪/‬הדמויות‬

‫)ושל בנות זוגם בקהל(‪ ,‬העומדות או יושבות במיזנסצנה חזיתית של מופע וודוויל או‬

‫סטנד־אפ‪ ,‬ובכך מעומתות באורח ישיר עם צופים אלה באורח‪ ,‬המעתיק את הקונפליקט מן‬

‫המצב הבדיוני שעל הבמה לדיאלוג הסמוי‪ ,‬המתנהל בין הבמה לקהל‪.‬‬

‫קריאה נעימה‪,‬‬
‫פרופ' גד קינר‬

‫‪ ‬גיליון ‪7 34‬‬