Page 14 - תאטרון 34
P. 14
מיי פיינגולד בקזבלן ,הקאמרי ,2012צילום :ז'ראר אלון
בהיותו חלק אינטגרלי מאישיותו של קזבלן ,מבצבץ החוצה פעם אחר פעם ומטיל אימה על
רחל .לקראת סיום המחזה ,קזבלן עצמו מגיע להכרה כי אי־אפשר "למחוק את המרוקני
מקזבלן"" :מה אני יכול לעשות?!" ,הוא שואל בייאוש" ,לעמוד על כיסא ולמשוך את עצמי
בשערות ראשי?" )שם ,עמ' .(62
בעוד קזבלן מדחיק את זהותו המרוקאית המאופיינת במחזה כיצרית ותוקפנית ומסרב
להיקרא בשמו המקורי ,חבריו לפלוגה מדחיקים את עצם קיומו .כשלחם לצדם ,הם חיבקו
אותו בחום ואף העניקו לו שם חיבה" .אולם יום אחד לאחר המלחמה נשכח קזבלן מלב
חבריו .הם לא הזמינוהו לבתיהם למסיבות כוס־תה ...הוא ,אשר גרר פצועים
משדה־המערכה ,הציל את חבריו בפלוגה – נשכח מלב" )שם ,עמ' 2.(3קזבלן חש מנוצל
ונבגד..." :קזבלן היה טוב לקחת "בונגלור" לפוצץ גדרות־תיל ,להסתער ,להוציא פצועים,
אבל קזבלן לא טוב בשביל לשתות תה עם אותם החברים (...) .קזבלן טוב בשביל לשפוך
את דמו ,את המעיים שלו החוצה על התיל ,אבל הוא לא טוב בשביל לשתות תה בחברה
הגונה) "...שם ,עמ' 56־ .(55בחיבורו על השכחנות ,טען פרויד כי להדחקה יש חלק
בהתהוותה של חולשת זיכרון או שמיטת־זכירה )פרויד1999 ,ב( .הקלות והמהירות )יום
לאחר שוך הקרבות!( שבה החברים לפלוגה "השמיטו" את קזבלן מזיכרונם ,מעידות על
2מתוך הקדמת המחבר למחזה.
12גליון 34
