Page 125 - תאטרון 37

‫מרלין וניג‬

‫חוצב מנהרה אל האושר‬

‫על ספרו של חיים נגיד הליצן בן דמות היגון‬

‫"כמו הרגע ההוא אז בקומדיה‪ ,‬לפני עשרים שנה‪ ,‬כשהאור באולם כבר כבה והאור על המסך‬
‫עוד לא נדלק‪ ,‬ואנחנו ישבנו בחושך שממול‪ .‬ושלושה אנשים מסכנים עמדו על הקרשים‬
‫למעלה עם קרטון וסמרטוטים‪ ,‬וטחנו לנו שם משך שעתיים ארוכות את החיים שלנו‪ ,‬כאילו‬

‫יש שם משהו שאנחנו לא יודעים"‪) .‬חנוך לוין‪ ,‬סוחרי הגומי ואחרים(‬

‫הקומדיה היא אחד מן הז'אנרים המורכבים ביותר בתיאטרון‪ ,‬והרבה יותר קשה ליצור קומדיה טובה‬
‫מאשר כל ז'אנר אחר‪ .‬היכולת לפרום את החיים על כל משמעויותיהם ורגעיהם הכואבים ולרקוח מהם‬
‫תרכובת המעלה חיוך ‪ -‬היא סוג של גאונות‪ .‬קל וחומר ‪ -‬קומדיה ישראלית‪ ,‬הז'אנר שהוא פינה נידחת‬

‫בחקר התיאטרון הישראלי‪ ,‬ועד כה לא טופל כראוי‪.‬‬

‫כשאומרים קומדיה ישראלית עולים כמו בהבזק אור מהיר שמותיהם של חנוך לוין וניסים אלוני‪ ,‬אבל‬
‫יחד אתם עולים סימני שאלה רבים ומחזות שמעטים יודעים לרדת לעומקם‪ .‬ספרו של חיים נגיד הליצן‬
‫בן דמות היגון מנסה למלא חלל ריק זה‪ .‬נגיד כותב על חנוך לוין כבר יותר משלושים שנה‪ .‬בין השאר‬
‫כתב את הספר הראשון על חנוך לוין‪ ,‬צחוק וצמרמורת )‪ .(1998‬בספרו החדש הוא מקדיש לו מקום‬
‫נרחב‪ ,‬תוך כדי ניסיון להאיר נקודות אנלוגיות למחזות האבסורד של אלוני ולעבודתו המקורית של‬
‫מיקי גורביץ'‪ .‬הוא מבקש למצוא זווית חדשה למחקר‪ ,‬ומפנה את הקורא מיד בראשית הספר אל הז'אנר‬
‫הרציני‪-‬מצחיק‪ ,‬הסריו‪-‬קומי‪ .‬מבחינתו זו הכותרת לעשייתם המופלאה של שלושת הקומדיאנים‬

‫הישראלים הגדולים שהותירו ויותירו את חותמם על התיאטרון העברי‪.‬‬

‫כדי לארגן את הרצף הכרונולוגי של התפתחות הקומדיה בנוי הספר כמהלך עלילתי התואם את‬
‫התפתחות הז'אנר הרציני‪-‬מצחיק בכלל‪ ,‬ואת צמיחתו בתיאטרון העברי בפרט‪ .‬תוך כדי כך‪,‬‬
‫הפילוסופיה האקזיטנציאליסטית מקבלת פרשנות חדשה בהתוויית ז'אנר זה‪ .‬בספר שלושה‬
‫חלקים‪ ,‬שהמרכזי והבולט בהם הוא חלקו של חנוך לוין‪ ,‬נוספים לו שני פרקים על ניסים אלוני‬
‫בפתח‪ ,‬ושני פרקים על מיקי גורביץ' בסיום‪ .‬לפני כולם‪ ,‬בפרק המבוא‪ ,‬נגיד דן בתכונות הז'אנר‬
‫הסריו‪-‬קומי‪ ,‬ובשני מרכיביו העיקריים – הטרגדיה והקומדיה והשילובים ביניהם‪ .‬בהמשך מאפיין‬
‫נגיד את יצירתו של ניסים אלוני כתרכובת של הדרמה של יונסקו וברכט‪ .‬הוא מצביע על דרכו‬
‫של אלוני אל הקומדיה הרצינית תוך שהוא טווה את המארג הביוגרפי שלו בד בבד עם‬
‫התפתחותו המקצועית כקומדיאן‪ .‬עולמות הבידיון של אלוני נחשפים כפצע פתוח לנוכח‬
‫מציאות חייו ואישיותו המורכבת‪ .‬כך גם בפרקים על חנוך לוין‪ ,‬הנפתחים בביוגרפיה שלו‬
‫המסייעת לפי נגיד‪ ,‬להבין טוב יותר את העולם והדמויות של מחזותיו‪ .‬לוין זוכה לנתח הנכבד‬
‫של הספר‪ .‬המסע להגדרת הקומדיה וחשיבותה הרצינית עובר דרך שלל מחזותיו‪ :‬סולומון גריפ‪,‬‬

‫יעקובי ולידנטל‪ ,‬חפץ‪ ,‬סוחרי גומי‪ ,‬הוצאת להורג‪ ,‬הזונה הגדולה מבבל ועוד‪.‬‬

‫‪ ‬גיליון ‪37‬‬ ‫‪ 124‬‬