Page 126 - תאטרון 37
P. 126
ספרים חדשים
חיים נגיד ושער ספרו
מושגים ומוטיבים בהם משתמש לוין כדי ליצור את החוויה התיאטרונית מקבלים ביטוי מחדש דרך
הגדרותיו של נגיד .אחד הרגעים הכובשים בפרקים על יצירתו של לוין נוצר כאשר נגיד מפרק לפי
דרכו את החוויה הלוינית .כתלמידי תיאטרון מושבעים למדנו לכנות את החוויה הזאת "גרוטסקית",
אבל החידוש בספר הוא בהצבעה על מה שמצוי מעבר למבהיל ולמצחיק במחזות לוין :חשבונות הנפש
ורגעי האובדן ,החולי הנצחי הפסיביות האקסצנטרית ,קללת התקווה -מנתבים את הפעולה הקומית אל
הדרמה הפילוסופית והמלודרמה הסגפנית .כאילו אומר לוין לצופים" :אתם צוחקים אבל זה לא מצחיק
כלל".
חותם את הספר העיון בהצגותיו של מיקי גורביץ' .נגיד מצביע על ריבוי המשמעויות במחזותיו של
גורביץ' ומדבריו עולה שגורביץ' גאל את הקומדיה הישראלית מן הקלישאה השחוקה והביא בשורה של
ממש באמצעים פרשניים שעמדו לצדו כבמאי .נגיד ,המציג את תעתועי האמת מול הבדיה בהצגותיו
של גורביץ ,מציע להבין את משמעות האירועים כהאנשה של יסודות נפשיים ,ומתאר כיצד דימויים
פיוטיים ופוליטיזציה מלבנות את רמות המציאות במחזות החדשניים ופורצי הדרך .הליצן בן דמות
היגון מפתח בחופשיות את הדיון על הארכיטיפ הנשי ,על דמות המאהב ,על הסטריאוטיפיזציה של
דמויות -מול מיתולוגיות וסיפורים תנכ"ים ואת אפשרויות החיפצון )וכמובן שכאן זוכה להעמקה
המחזה חפץ( ובכך מציב אופק חדש לחקר הקומדיה הישראלית.
"הך! הך! הך! חוצבים מנהרה אל האושר" זו הכותרת לפרק הרביעי בספר ,הדן ב"סימטריה הצורמת
בסלומון גריפ ,חפץ ,יעקובי ולידנטל וסוחרי הגומי" .הפרשנות המוצעת בפרק זה לחיים ולמוות
האכזריים שמציג לוין במחזותיו -מרתקת .וזאת ,לא רק מפני שהיא מטלטלת את הרכיבים והדמויות
באמצעיים אדיפליים ומעצבת אותם מחדש ,אלא גם ובעיקר כי טמון בפרק זה מסר יסודי באשר למבנה
הז'אנר הרציני-המצחיק .כמי שאוהבת מאוד את הקומדיה הישראלית ואת שלושת המחזאים בהם דן
הספר נהניתי מאוד מהקריאה בספרו של נגיד ,ולרגעים חשתי את מה שהכותרת מביאה עמה :חוצבת
מנהרה בדרך אל האושר.
125 גיליון 37
