Page 122 - תאטרון 37
P. 122
ספרים חדשים
זהבה כספי ,גד קינר ושער ספרם צפייה חוזרת
קינר מנתחים את תבניות העומק של הזהות הישראלית בקווי התפר בין הגירה ובית בצל
השואה.
האופן בו קינר דן במחזהו של יוסף מונדי לילות פרנקפורט העליזים בהשוואה למחזהו של
ריינר ורנר פסבינדר העיר האשפה והמוות מדגים מהלך מתודי משמעותי נוסף בספר זה והוא
דיון בדרמה ישראלית שלא רק "מתוך עצמה" כי אם דרך המפגשים האינטרטקסטואליים בינה
לבין דרמה אירופית או אחרת )כך גם מאמריהם של אברהם עוז על עמוס קינן ,מתיאס נאומן על
א"ב יהושע ועדנה מזי"א ,חן אלון על יוסף אל דרור המושפע מפיטר ברוק ועוד( באופן הממקם
מחזות מתוך הדרמה הישראלית בתוך הקשר בינלאומי רחב ,ומדגים את ההתקה של מאגר
רעיוני ,דימויי או סטרוקטורלי לא-ישראלי לכדי שפה מקומית הנובעת מהמקום ,השפה והדיון
האידיאולוגי והפוליטי.
בניגוד לעיקרון התמטי המאגד את המאמרים בחלק הראשון של הספר ,חלקו השני מתמקד
בסוגיית החלל והמרחב הדרמטי כעיקרון פואטי על פיו ניתן למפות מחזאות ישראלית אשר גם
כשהיא יוצרת עולמות דרמטיים הנדמים כסגורים באופן הרמטי בתוך עצמם הרי שהם נטועים
באופן עמוק במרחב הגיאוגרפי והפוליטי של ההווה בו נכתבו .במילים אחרות ,קריאה רציפה
של המאמרים השונים בחלק זה חושפת תבנית עקבית ,ולפיה גם כאשר יוצרים מושפעים
ממגמות דרמטיות מהעולם ,וגם כאשר יצירתם היא אישית מאד או לחלופין נסמכת על מקורות
היסטוריים ,המקום הישראלי כזירה והוויה פוליטית טעונה בוקע דרך המחזות .בחלק זה נדונים
מחזותיהם של יצחק לאור )שמעון לוי( ,בנימין גלאי )יצחק בן מרדכי( ,יוסף מונדי )עמרי יבין;
מאמר שני המוקדש ליצירתו של מונדי(; יוסף בר יוסף )קרין חזקיה( ,ועמוס קינן )אברהם עוז(.
רוב המאמרים בחלק זה שבים ומדגישים ,כל אחד בדרכו ,את ייחודו של המדיום התיאטרוני
והאופן שבו העולמות הדרמטיים הסגורים והמתוחמים על במה )חדר המושל הצבאי ב"שטחים
121 גיליון 37
