Page 6 - תאטרון 37
P. 6
מה שרואים מכאן
תיאטרון תמונע ,מראה כללי
לכדי רעב בלתי-פוסק לערוצי פורקן בימתיים ,חרף כל הקשיים שהזכרתי קודם .אך למרבה
הצער ,הכמות אינה מעידה על איכות :הרבה )מאוד( נעשה על במות הפרינג' ,ורק מעט ממנו
הוא בעל משקל סגולי אמיתי .במונח "משקל סגולי" ,איני מתכוון ,כמובן ,ליצירות העונות על
הטעם האישי שלי ,אלא ליצירות שבין אם אנו אוהבים אותן או לא ,בין אם קלעו לטעם
האישי שלנו או לא ,ניתן לזהות בהן שאיפה למצוינות ,חיפוש אמיתי אחר שפה בימתית
אלטרנטיבית ,ובעיקר חקירה רפלקסיבית של המדיום התיאטרוני ,ובמקרים מסוימים אף
חתירה תחת אמצעי המבע שלו.
יהיה זה מוטעה לחשוב שדלותו התקציבית של הפרינג' היא הסיבה העיקרית למצב עגום זה
של הרבה מהומה )כמות( על מעט מאומה )איכות( .תהא זו קלישאה לומר זאת ,אבל אכן
אפשר ליצור עבודות עשירות מבחינה צורנית ותוכנית באמצעים כספיים דלים; כל שנחוץ
לשם כך הוא דמיון פורה ופעיל -שהוא הכשרון האמיתי של איש הבמה ,לימד אותנו
סטניסלבסקי .יצירותיהם של רינה ירושלמי ,נאוה צוקרמן ,נעמי יואלי ,רות קנר ,סמדר יערון
ודודי מעיין -אם למנות רק כמה מהשמות הוותיקים יותר -הגדירו בשעתו טווח יצירה מרתק
לעשייה אלטרנטיבית איכותית ,שחתרה תחת הממסד התיאטרוני ,מבחינה אמנותית ופוליטית
כאחד .ככל שהתיאטרון הרפרטוארי ,כתוצאה מתמורות שונות שהתחוללו בחברה הישראלית
ובתפיסת התרבות שלה ,הלך והפך לתיאטרון מסחרי ,לפחות בחלקו ,בפרינג' התחוללה
תופעה פרדוקסלית :במקום להקצין את שפתו ,כמחאה על התמסחרותו של הממסד ,בפועל
הוא נע בכיוון הנגדי ,נשאב אל הוואקום שנוצר כתוצאה מההתמסחרות והפך למרחב המציג
גיליון 5 37