Page 8 - תאטרון 37
P. 8
מה שרואים מכאן
לתחושה זאת יש אכן גיבוי במציאות -מובן מדוע יוצרי תיאטרון צעירים רבים פונים לחפש
אלטרנטיבה אמנותית מעבר לים ,הרחק מהמרחב הלשוני והתרבותי אשר אמור היה להיות
להם לבית.
תחושות אלה ,כאמור ,כרוכות פחות בשאלות כלכליות ויותר בשאלות אידיאולוגיות:
בתיאטרון הפרינג' -כמו בחברה הישראלית בכללה -מקור השבר הוא בראש ובראשונה
מחסור של ממש בזהות ,לא מחסור בתקציב.
יש צורך לקיים חשבון-נפש מפוכח ביחס לפרינג' ,שבתקווה יוביל לניסוח עדכני של זהות
אמנותית .חשבון הנפש הזה צריך להתקיים בעת ובעונה אחד במנהל התרבות ,הממסד
המדינתי המתקצב את הפרינג' ,ובקהילת הפרינג' עצמה .המדינה חייבת לשנות את הגדרות
התמיכה בבמות האירוח של הפרינג' ,כך שתקציבן לא יהיה כה מותנה בהיקף הפעילות בהן.
מציאות חדשה זאת תוכל לאפשר למנהלים האמנותיים של במות אלה להיות יותר סלקטיביים
בבחירת היצירות אשר יוצגו בהן ,וכך
לכפות על היוצרים לחתור למצוינות ולהעז
יותר בבחירת החומרים והשפות הבימתיות.
אשר לקהילת הפרינג' עצמה ,עליה להקדיש
זמן להתבוננות מעמיקה :ראשית ,באופי
הפעילות בתיאטרון הרפרטוארי הישראלי,
מטרה להציב לו אלטרנטיבה אמיתית; שנית,
במגמות השונות המאפיינות את העשייה
הממסדית העכשווית, הבימתית
והאלטרנטיבית ,ברחבי העולם )חרף מגבלות
השפה ,לא רק במרחב האנגלוסקסי(;
שלישית ,וחשוב מכל -פנימה ,אל תוך
נפשה ,במאוויים וברצונות ובשאיפות
ובתשוקות שגרמו לחלוצי היצירה החוץ-
ממסדית )ובהם ,כמובן ,ניקו ניתאי ,מייסד
תיאטרון הסימטה( להתייצב בשעתו
בשוליים ,העניים בכסף אך עשירים ברוח,
של הממסד ולחלום באומץ על האופק .אין
שום סיבה שהחלום שלהם לא יהיה גם
החלום שלנו.
גאיה שליטא-כץ )נינה( בתמונה מתוך השחף .
מאת צ'כוב בעיבוד ובבימוי עירא אבנרי.
צילום :ירון אבולעפיה
גיליון 7 37
