Page 93 - תיאטרון 34
P. 93
ביכורי מחקר
ההצגה אדם הוא אדם ) (1924-5בבימויו של ברכט בתיאטרון הלאומי בברלין
) (Staatstheaterב 1931-תיארו שחקנים שדיברו כמו אוטומטים או אנשים הסובלים
מתשישות עצבים16.
עדויות מתהליך עבודתו המאוחר יותר של ברכט הבמאי בברלינר אנסמבל ) Berliner
– (Ensembleכאשר עמדו לרשותו האמצעים לעבוד עם קבוצת שחקנים קבועה ולקיים
חזרות ארוכות לאורך זמן – מצביעות על קווי דמיון נרחבים עוד יותר בתהליכי העבודה של
שני היוצרים .אנדז'יי וירת גרס כבר לפני כשלושה עשורים כי הדרמטורגיה החדשה שנוצרה
בעקבות עבודתו של ברכט ,ושאותה הוא מזהה גם בתיאטרונו של וילסון ,שינתה מהותית את
מושג השחקן .לטענתו ,דרמטורגיה זו עודדה פיתוח סגנון אנסמבל קולקטיבי ,שבו עבר הדגש
מהמילים למימד הפיזי של המשחק ושבו גמישות השחקן והכשרתו בתחומי המשחק ,הריקוד
והשירה הפכו חשובים יותר מכשרונו 17.אכן ,כבמאים ,הן ברכט והן וילסון הקדישו
בחזרותיהם זמן מועט מאוד לדיונים עם השחקנים על משמעות המחזה ועל תהליכים
פסיכולוגיים .במקום זאת ,הושם דגש על עבודה מעשית של שכלול מדויק של ההיבטים
הפיזיים של ההופעה ,תוך תשומת לב קפדנית לפרטים החיצוניים של ההפקה עד לכל מחווה
קטנה של השחקן 18.האנס קורייל ) ,(Hans Curjelשצפה בחזרות על אנטיגונה של סופוקלס
בעיבודו ובימויו של ברכט בתיאטרון העירוני של קור ) (Chur Stadttheaterב 1948-סיפר כי:
"שיטת הבימוי התבססה על חקירות וניסיונות שונים ,שיכלו להגיע עד למחוות הקטנות
ביותר :עין ,אצבע ...ברכט עבד על השחקן ואיתו כמו ַּפ ָסּל ...הוא יצר מעין ֶפּ ֶסל נע 19 ".כל
מי שמכיר את תיאטרונו של וילסון ולו היכרות שטחית יודע כי דבר זה יכול היה באותה מידה
להכתב על תיאטרונו של איש החזיונות האמריקני .וילסון ,ארכיטקט בהכשרתו ,יוצר
אימאג'ים שכונו ,tableaux vivantsתמונות נעות ,והוא עצמו הושווה פעמים רבות ל ַּפ ָּסל20.
אם כן ,מעבר לדגש על הגוף ועל כישוריו הרחבים של השחקן ,ישנה הקבלה בעבודה הבלתי
נטורליסטית ,המסוגננת והג'סטית-פיסולית על כל פרט פיזי קטן .דיוק זה בכל היבטי ההפקה
החיצוניים גם הוביל את שני הבמאים לתיעוד כמעט אובסיסיבי של הפקותיהם ,באמצעים
16ניתוח מעמיק של ההפקה וקטעים מתוך ביקורות שנכתבו על ההצגה ניתן למצוא בMichael Patterson, The -
.Revolution in German Theatre, 1900-1933 (Routledge and Kegan Paul, 1981), esp. 180-1
17 Wirth, “Vom Dialog zum Diskurs,” 19.
18תיאור מפורט של תהליכי העבודה של שני הבמאים עם שחקנים ניתן למצוא במאמרים:
-ו ;John Rouse, “Brecht and the Contadictory Actor,” Theater Journal 36, no. 1 (March 1984): 25-42
Halperin-Royer, “Robert Wilson and the Actor," 73-91.
19 "Die Regie-Methode beruhte auf Ausforschen und variablen Versuchen, die sich bis auf kleinste Gesten
– Auge, Finger – erstrecken konnten... Am Schauspieler und mit ihm arbeitete Brecht wie ein
Bildhauer...[Er] formte...gleichsam bewegte Plastik.” Hans Curjel, “Brechts Antigone-Inszenierung in
Chur 1948,” rpt. in Die Antigone des Sophokles: Materialien zur Antigone, ed. Werner Hecht
.התרגום שלי (Frankfurt/Main: Suhrkamp, 1988), 190-1.
20ראו ,לדוגמה.Halperin-Royer, “Robert Wilson and the Actor,” 74 ,
גיליון 9134
