Page 94 - תיאטרון 34
P. 94

‫שעמדו לרשותם‪ :‬בדומה ל‪ Modellbücher-‬של ברכט‪ ,‬שכללו תיעוד תיאורי וצילומי של‬
                          ‫ההפקות‪ ,‬מתעד גם וילסון את העבודה על הפקותיו בוידיאו ובכתב‪.‬‬

‫הדגש בפרטים קטנים ומחוות סובטיליות‪ ,‬החזרות‪ ,‬ההילוך האיטי‪ ,‬האופי הריטואליסטי‬
‫והאבסטרקציה הגוברת של שפתו הבימתית של וילסון מדגישים כולם את ההשוואה‬
‫המתבקשת בין התיאטרון שלו לבין תיאטראות המזרח הרחוק‪ 21.‬אין זה מפתיע כי תיאטרון‬
‫המזרח הרחוק היה גם אחד ממקורות ההשראה העיקריים למושג הניכור של ברכט‪ ,‬שאף‬
‫טבע את המונח הגרמני לניכור‪ ,Verfremdung ,‬לאחר צפייה בלהקת השחקנים הסינית של‬
‫מיי לאן‪-‬פאנג )‪ .(Mei Lan-fang‬בחיבורו "אפקטים של ניכור במשחק הסיני" )‪(1935‬‬
‫תיאר ברכט את השחקן הסיני כמי שאינו מודע לקיומו של הקיר הרביעי ומשחק באופן‬
‫"טבעי" מחד גיסא‪ ,‬אך גם כמי שנמצא תמיד בשליטה כמו בהופעה ריטואליסטית‪ ,‬מי שמשיג‬
‫את אפקט הניכור באמצעות קשר לקסם ושהופעתו היא קרה ומרוחקת )‪.(ST 5: 166-182‬‬
 ‫נדמה כי חלק ניכר מן התיאור הזה מתאים לתיאטרונו של וילסון יותר מאשר לזה של ברכט‪.‬‬

‫זאת ועוד‪ ,‬חשוב לזכור כי הרגש העיקרי שאותו ביקש ברכט למנוע באמצעות ההרחקה‬
‫והאיפוק הרגשי של השחקן הוא הזדהות הצופה וכי לא הייתה לו התנגדות ליצירת רגשות‬
‫אחרים בקרב קהלו )‪ .(ST 3:70, 263‬לכאורה‪ ,‬נדמה כי בכך נבדלת במתו של ברכט מן‬
‫הבמה הקרה והמנוכרת רגשית של וילסון‪ ,‬שנעדרת כמעט לחלוטין כל תצוגה אקספרסיבית‬
‫של סממנים חיצוניים של רגש‪ .‬האנס‪-‬תיס להמן )‪ (Hans-Thies Lehmann‬מסביר כי‬
‫הפורמליזם של התיאטרון הפוסטדרמטי כגון זה של וילסון עלול לבטא קור קשה מנשוא‪,‬‬
‫בעיקר בעבור מי שמצפים לראות על הבמה עולם חווייה אנושי פסיכולוגי‪ .‬הוא מוסיף ומציין‬
‫כי פורמליזם זה מנכר במיוחד בעקבות כליאתו של הגוף האנושי החי והחם המוצג על הבמה‬
‫בתוך דפוס ויזואלי‪ 22.‬עם זאת‪ ,‬חשוב לציין כי על אף הקור הרב המאפיין אותו‪ ,‬למעשה גם‬
‫התיאטרון של וילסון אינו מתנגד לרגש או לתגובה רגשית של השחקן או הצופה‪ :‬כתיאטרון‬
‫המתאפיין באסתטיקה בלתי מניפולטיבית ושאינו כופה תגובה ספציפית כלשהי על קהלו‬
‫)בעיקר בשנים המוקדמות(‪ 23,‬מובן שהוא אינו כופה על הצופה לעקוב אחר עלילה או‬
‫להזדהות עם דמות‪ .‬אולם‪ ,‬בדיוק כפי שהוא אינו נוקט אסטרטגיות הכופות על הצופה תגובה‬
‫רגשית‪ ,‬כך החופש שהוא מציע גם אינו מונע מן הצופה לחוש רגשות‪ :‬מכיוון שהצופה חופשי‬
‫לעבור במהלך הצפייה כל תהליך שהוא בוחר בו‪ ,‬הוא יכול גם לחוש רגש‪ ,‬ויש הגורסים‬
‫אפילו כי מתחת לקור החיצוני של עבודתו מבעבע ים של רגשות סוערים‪ .24.‬וילסון עצמו‪,‬‬

                                                         ‫‪ 21‬ראו‪ ,‬לדוגמה‪.Shevtsova, Robert Wilson, 43 ,‬‬

‫‪22 Lehmann, Postdramatic Theatre, 95.‬‬

   ‫‪ 23‬ריצ'ארד פורמן הבחין בכך כבר בשלב מוקדם מאוד‪ ,‬בביקורת שכתב על אחת מהצגותיו הראשונות של וילסון‪.‬‬
‫‪Richard Foreman, “The Life and Times of Sigmund Freud,” The Village Voice, 1 January 1970.‬‬

‫‪24 Holmberg, The Theatre of Robert Wilson, 193.‬‬

                                                                           ‫‪ 92‬גליון ‪34‬‬
   89   90   91   92   93   94   95   96   97   98   99