Page 98 - תיאטרון 34
P. 98

‫החלל‪ ,‬שכוללת בתוכה את הקהל והצופים בתוך מרחב דיבור תקשורתי אחד המקיף את‬
                                                                     ‫הבמה והאודיטוריום‪34.‬‬

‫תפקיד זה של הקהל הוא גם הדבר שמשך לתיאטרונו של וילסון את היינר מילר‪ ,‬המחזאי‬
‫המזרח גרמני שנחשב ליורשו של ברכט ושקיים עם הבמאי האמריקני שיתוף פעולה פורה‬
‫החל מ‪ 1983-‬ועד למותו של מילר ב‪ .1995-‬המחזאי קשר בין הפרדת השכבות והעדר‬
‫האינטרפרטציה לתפקידו החשוב של הקהל כשסיפר כי מה שעניין אותו בתיאטרונו של‬
‫וילסון הוא העובדה שהבמאי לעולם אינו מפרש את הטקסט ומותיר לכל אחד מן היסודות‬
‫התיאטרוניים את החופש שלו‪ :‬הטקסט‪ ,‬האימאג' והמוסיקה קיימים בנפרד‪ ,‬זה לצד זה‪ ,‬ואינם‬
‫עוברים אינטרפרציה‪ .‬לדבריו‪" ,‬זהו קונספט דמוקרטי של תיאטרון‪ .‬האינטרפרטציה היא‬
‫עבודתו של הצופה ואסור שתתרחש על הבמה‪ .‬אין לפטור את הצופה מעבודה זו‪ .‬זוהי‬
‫צרכנות‪ ...‬זהו תיאטרון קפיטליסטי‪ 35".‬כך מציב מילר את החופש האינטרפרטטיבי שמוצע‬
‫על־ידי תיאטרונו של וילסון בקונטקסט פוליטי ברוחו של ברכט‪ ,‬המטיל על הקהל אחריות‬

                                                                     ‫וחובה של אקטיביות‪36.‬‬

‫חשוב לציין כי ניתן לראות את חוסר האפשרות לאינטרפרטציה מקובעת גם באופן הפוך לזה‬
‫של מילר‪ .‬קולין קאונסל )‪ ,(Colin Counsell‬לדוגמה‪ ,‬קורא את התיאטרון של וילסון לאור‬
‫מושג "חברת הספקטקל" של גי דבור )‪ .(Guy Debord‬דבור רואה את התפרקות הקשר‬
‫שבין המסמן למסומן כסימפטום של הקפיטליזם המאוחר‪ :‬אם בקפיטליזם ערך החליפין‬
‫החליף את ערך השימוש ביחס לסחורות‪ ,‬בחברה הקפיטליסטית המאוחרת הופך גם הייצוג‬
‫עצמו לסחורה‪ .‬כך‪ ,‬ייצוגים ואימאג'ים אינם נתפסים עוד כמסמנים המצביעים על מסומן‬
‫)משמעות( כלשהו‪ ,‬אלא רק כמסמנים שניתן להחליף זה בזה‪ ,‬כמו סחורות המקיימות ביניהן‬
‫יחס חליפין כלכלי‪ .‬קאונסל רואה בתיאטרונו של וילסון – העושה שימוש בדימויים מתרבות‬
‫ההמונים ומסמן שהמשמעות המיוחסת להם שרירותית – דוגמה למצב כזה‪ :‬התיאטרון שלו‪,‬‬
‫שאינו מאפשר לנו להגיע לפרשנות מקובעת של הקשר שבין המסמן למסומן‪ ,‬נותר כלוא בפני‬
‫השטח של הייצוג‪ .‬יתר על כן‪ ,‬קאונסל גורס גם כי וילסון אינו מנסה לחשוף את מנגנוני בניית‬

‫‪34 Wirth, “Vom Dialog zum Diskurs,” 16-19.‬‬

‫ראו גם ‪.Wright, Postmodern Brecht, 115‬‬
‫‪35 "Es ist ein demokratisches Theaterkozept. Die Interpretation ist die Arbeit des Zuschauers, die darf‬‬

‫‪nicht auf der Bühne stattfinden. Dem Zuschauer darf diese Arbeit nicht abgenommen werden. Das ist‬‬
‫‪Konsumismus... Das ist kapitalistisches Theater.” Heiner Müller, “Die Form entsteht aus dem Maskieren:‬‬
‫‪Ein Gespräch mit Olivier Ortolani (1985),” in Gesammelte Irrtümer: Interviews und Gespräche‬‬

‫‪.‬התרגום שלי ‪(Frankfurt/Main: Verlag der Autoren, 1986), 153.‬‬
‫‪ 36‬מבחינה זו דומה גישתו לזו של בארת‪ ,‬שטען כי " ‪The goal of a literary work... is to make the‬‬

‫& ‪reader no longer a consumer, but a producer of the text." Roland Barthes, S/Z (New York: Hill‬‬

                                                                                        ‫‪.Wand, 1974), 4‬‬

                                                                           ‫‪ 96‬גליון ‪34‬‬
   93   94   95   96   97   98   99   100   101   102   103