Page 11 - תיאטרון 39
P. 11
גד קינר ושפרה מילשטיין ,באת אני והמלחמה בהצגת המחודשת ב .2004-צילום :יח"צ
לקח חומרים מהנשים הטרויאניות ומהקובה ועיבד אותם למחזה .למרות המציאות שבה נכתב
המחזה -מלחמת לבנון ,זה איננו מחזה פוליטי אלא מחזה בעל איכות פיוטית דרמטית .ההבדל המהותי
בין מה שכתב אוריפידס לבין מה שחנוך עשה מזה ,הוא שחנוך העלה על הבמה את הדברים שהיוונים
שמרו את התרחשותם מחוץ לבמה .הוא הפשיט את קסנדרה על הבמה והראה איך לוקחים מהקובה
את הנכד שלה .קברט לוין הוא אוסף של חומרים אישיים עם קונוטאציות מזעריות לאקטואליה.
החומר עוסק בריקות הרגשית של הישראלי הפאסיבי.
-אם היית צריכה לעשות עכשיו משהו של לוין ,מה היית בוחרת לעשות?
-קשה לומר .לדעתי יש דברים של חנוך שלא קיבלו עדיין את הפיתוח המרבי שלהם כמו הוצאה
להורג או אפילו ייסורי איוב .אני יודעת גם שלחנוך יש המון דברים שהוא שומר בינתיים במגירה .את
הילד חולם ,למשל ,הוא החזיק כחמש שנים לפני שעשה את ההצגה .הוא גם התעקש על גודלה
ומורכבותה של ההצגה -והצליח.
-האם לדעתך התרחש אצל חנוך תהליך באופי הכתיבה שלו?
חנוך עבר תהליך של הפנמה .את הדברים הנוקבים שכתב בעבר קשה גם כיום לרכך .בשלב מאוחר
יותר נכתבו גם דברים בעלי איכות אוניברסאלית יותר ואקטואלית פחות .כיום הוא כותב חומר יותר
אישי ומעודן ,יותר פיוטי .זה תהליך של מעבר ממקרוקוסמוס למיקרוקוסמוס .היום הוא עושה פחות
הכללות .נראה שמה שמעניין אותו עכשיו זה לתפוס ולהראות את הרגעים הפחות אופייניים בחיים
שלנו ועדיין הוא נשאר פסימי וחסר תקווה.
-נראה שאחרי ייסורי איוב הוא היה צריך להיכנס למנזר.
-לא .חנוך יודע מה טוב בשבילו .הוא עדיין ממשיך לכתוב.
10ת א ט ר ו ן גליון 39
