Page 15 - תיאטרון 39
P. 15
מות האם .עמרי רווה ,ירדן גלבוע ודורון תבורי .צילום :נילי ממן
והלאומי ) (2002כמסע אל תוך הזיכרון והטראומה .כאן ,בפר גינט ,מתמקדת ירושלמי בחשבון
חייו של האדם עם עצמו ,ועם הניסיון של אדם לחיות בתנאים שהציב לעצמו :להיות "הוא
עצמו".
החיים הללו של פר גינט ,כפי שעולה מן המחזה וההצגה ,מתקיימים על קו התפר הנמתח בין
אידיאולוגיה ומעשה ,חלום ומציאות ,בין התביעה האיבסנית האופיינית "להיות עצמך" לבין
הפשרה עם החיים עצמם כפי שמבטא זאת מלך הטרולים )בתרגומו התמציתי של דורי פרנס(
"להיות לעצמך" ,כלומר לעשות את מה שצריך במצבים שונים על מנת לשרוד או "להסתדר".
ההצגה עוסקת במחיר שמשלם האדם על עצם חייו במתח בין שתי האפשרויות הללו.
אחת הבחירות המרכזיות של ירושלמי היא לפצל או להכפיל את דמותו של פר בין ארבעה
שחקנים .דורון תבורי ,עמו יוצרת ירושלמי מזה מספר שנים )הטייפ האחרון של קראפ מאת
סמואל בקט והמלך הולך למות מאת אז'ן יונסקו( ,מגלם את פר המבוגר ,המביט באופן
רטרוספקטיבי על חייו ,בדומה אולי לקראפ המאזין להקלטות חייו .את דמותו בנקודות זמן
שונות לאורך המסע מגלמים שלשה שחקנים נוספים )עמרי רווה ,ישי בן משה ואלחי לויט(,
ובמספר רגעים קסומים לאורך ההצגה בנוסף להצטלבויות המבטים בין דמויות "פר" השונות,
הדהוד הקולות של שתי דמויות "פר" האומרות יחדיו את אותן המילים ,האחד ב"הווה" והשני
במבט לאחור ,נזכר כביכול במילותיו שלו עצמו ,לעיתים ישנו מגע ממשי בין שני השחקנים,
שתי הדמויות ,שהן אחד .כך למשל לאחר שפר הצעיר בורח מממלכת הטרולים ,רגע מכונן
14ת א ט ר ו ן גליון 39
