Page 18 - תיאטרון 39
P. 18

‫קלסיקה לא‪-‬ממוחזרת‬

‫‪ -‬זה מזכיר את התבנית של כלאדם )‪ (Everyman‬מחזה שבו יום אחד המוות נוקש על דלתו‬
‫של כלאדם והוא נדרש לעשות את חשבון חייו‪ .‬פר גינט הממחזר הוא לא המוות והמחזה לא‬
‫עוסק בפן המוסרי או המוסרי‪-‬דתי‪ .‬אצל איבסן הטענה היא ישירה מאד ומדהים לראות עד כמה‬
‫זה חד‪ :‬לא היית אתה עצמך מעולם‪ .‬אני לא שמעתי שמענישים בנאדם בגלל זה‪ ,‬ומן הבחינה הזו‬

                                                                           ‫זהו מחזה חד פעמי‪.‬‬

‫‪ -‬זה מאד נכון לגבי איבסן בכלל‪ ,‬ומגיע בווריאציות שונות לכל אורך המחזאות שלו‪.‬‬
‫בברווז הפרא הוא מעמיד זה מול זה את ה"תביעה האידיאלית" )וההרסנית( של גרגרס‬
‫וורלה ואת "שקר החיים" )ההרסני לא פחות( של יאלמר אקדל; גם נורה‪ ,‬הדה‪ ,‬אלידה‬
‫ועוד דמויות רבות נאבקות בדיוק עם הסוגיה הזו‪ ,‬להיות "אתה עצמך" אל מול הפשרה‬
‫עם החיים; במחזות הללו איבסן כובל את דמויותיו בתוך סדים חברתיים ומשפחתיים‬
‫בורגניים ואילו בפר גינט המוקדם יותר דומה שהמיתוס הסקנדינבי ומבנה המסע‬
‫מאפשרים לו למעשה לשאול את השאלה הזו באופן מזוקק‪ .‬את הפכת את הכוח הזה שאל‬

                         ‫מולו פועל פר לדמותו של הממחזר‪ ,‬הצלם‪ ,‬זה שרואה לתוך הנפש‪.‬‬

‫רעיון המחזור רלוונטי מאד היום כדימוי המקיף אותנו‪ .‬פר‪ ,‬כדרכו‪ ,‬נאבק בממחזר‪ .‬הוא נלחם‬
‫להוכיח לו שהוא "הוא" ושתמיד היה הוא עצמו; מהמפגש הראשון עמו הוא נחוש בדעתו‬
‫להראות לו את זה אבל כל פעם הוא נכשל מחדש‪ .‬הממחזר הוא גם צלם כיון שהמצלמה היא‬
‫בעלת יכולת לעבד את הדימוי של האדם‪ ,‬למחזר אותו‪ ,‬ולהפוך אותו לדימוי אחר או לדמות‬
‫אחרת‪ .‬הרשת המוקרנת שעוטפת את דמותו של הממחזר לקוחה מתחום הצילום‪ ,‬זוהי הרשת על‬
‫עדשת המצלמה אשר עוזרת למקד את התמונה‪ .‬מן הרגע שפר נתקל בממחזר‪ ,‬על אם הדרך‪,‬‬
‫אנחנו לא רואים אותו חוזר הביתה אלא פוגש ברגעים שונים של חייו‪ .‬רק אחרי שהוא מגיע‬
‫לבית המשוגעים‪ ,‬לקראת הסוף‪ ,‬שם הוא כבר מאבד את עצמו לחלוטין‪ ,‬לא אכפת לו יותר‬
‫להיות או להוכיח שהוא "הוא עצמו"‪ .‬אז‪ ,‬הוא כבר מוכן להיות בכל תפקיד‪ ,‬ורק בנקודה הזו‬
‫הקהל שב ופוגש את פר הזקן שעושה עוד כמה צעדים לקראת שובו לביתו‪ .‬זוהי הנקודה שבה‬
‫הוא מוצא בצל‪ .‬הוא מקלף את שכבות הבצל בהקבלה לתפקידים בחייו‪ ,‬משיל את הכל; זהו‬
‫דימוי תיאטרוני במונולוג שכמותו אין בשום מחזה‪ .‬כשהוא גומר לקלף את הבצל ולמנות את‬
‫התפקידים השונים ששחק בחייו‪ ,‬שוב הממחזר שואל אותו אם מצא עדים שיעידו עליו שהוא‬
‫היה לאורך חייו "הוא עצמו"‪ .‬כשפר מבין שאין לו מה להראות הוא אומר‪ ,‬בסוף המחזה‪ ,‬שהוא‬
‫מוותר על מתן תשובה לשאלה איך להיות עצמו‪ .‬הממחזר מעמת אותו עם העובדה שהוא אפילו‬
‫לא חוטא גדול‪ ,‬שגם לחטוא צריך לדעת‪ ,‬ומציב בפניו את מהותה של הטרגדיה המודרנית‪:‬‬
‫הבינוניות או הפשרה‪" :‬חוטא בקנה מידה אוניברסלי ‪ /‬בדור הזה כבר לא תמצא לי ‪ /‬חטא זה לא‬
‫סתם להשתכשך ברפש‪ / .‬דרושים עומק‪ ,‬רצינות ותעצומות נפש‪ / .‬אבל אתה כחוטא היית‬

                                                                                 ‫רשלני‪ ,‬אחי‪".‬‬

‫‪ -‬האם ניתן לומר שזוהי ההכרה הטראגית בבסיס ההצגה? האם חוסר יכולתו של פר "להוכיח"‬
     ‫באופן "מדיד" את "היותו הוא עצמו" הם אלו שמובילים אותו באופן סופי חזרה אל ביתו?‬

‫ברגעים האחרונים של ההצגה‪ ,‬הממחזר מכין את המצלמה הגדולה ועולה על הסולם ואז פר‬
‫רואה בעיני רוחו כוכב שביט נופל‪ ,‬כאילו שהוא זה שנופל‪ ,‬נכנע למחיר של החיים ומתחיל‬
‫ללכת בדיוק באותו מסלול שבו החל ללכת לאחר הטביעה בתחילת ההצגה ולכיוון הגשר‪ .‬אז‬

‫גליון ‪ 39‬ת א ט ר ו ן ‪17 ‬‬
   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23