Page 4 - תיאטרון 41
P. 4
קוראות יקרות ,קוראים יקרים
הפרינג' ,הפריפריה הנידחת של התאטרון הישראלי ,הוא העומד במרכז גיליון זה.
השנה ,השוליים הגיחו אל המרכז בתנופה מרשימה בפסטיבל ישראל האחרון במופע
הטקסי-פולחני המונומנטלי של האמן הבלגי יאן פאבר – הר האולימפוס :להלל את
פולחן הטרגדיה "(מרות שלא מדובר באנסמבל ישראלי) .פרופ' גד קינר (קיסינגר)
שצפה בו מכתיר אותו במאמר הפותח גיליון זה כ"פסגה האמנותית של השנה,
החושפת באיכותה ובחדשנותה את הבינוניות והאנכרוניזם של נוף תרבותי היפר-
אקטיבי ,אך צחיח ושמרני ברובו (ויש לא מעט יוצאים מן הכלל ,שאינם מעידים
על הכלל) השרוי באחת מתקופות השפל הקשות ביותר ,שחווה עולם המופע
הישראלי מעודו".
שיחות עם שני יוצרים מן הפריפריה התאטרונית עומדות במרכז הגיליון .האחת עם
דליה שימקו ,שתאטרונה אספמיה ,המציין השנה 13שנות פעילות ,זוכה במתי מעט
תמיכה ממסדית ובשפע מחמאות ביקורתיות ,המכוונות בעת האחרונה להפקה
המבריקה של חלום ליל קיץ ,בבימויה ,עם 12שחקנים ,שאינם מקבלים על חזרות
שכר שווה לעמיתיהם בתאטרונים רפרטואריים .אחת ההפקות המקוריות של השנה,
בעלת השם המוזר גהום! היא העילה לשיחה שמנהל פרופ' שמעון לוי עם ניר
שאולוף הצעיר .גהום! מוגדר בפי יוצריו (מוסיקה :נועם ענבר ,בימוי :ניר שאולוף,
טקסט :יונתן לוי) "קנטטת ג'יבריש מינימליסטית וכאוטית ,הכתובה במגוון שפות
פיקטיביות ,נשענת על שורה של מסורות מוסיקליות דתיות ופולחניות ומבוצעת על
ידי קבוצת זמרים ,ללא ליווי כלי".
בהמשך – פרסום ראשון של שני מחזות מקוריים חדשים ,שצמחו מן העולם הדתי:
הפסיון של רבי שמעון בר-יוחאי ,אורטוריה דרמטית שיצר הבמאי והמשורר יוסי
יזרעאלי על פי ספר הזוהר ,הולחנה בידי יוסף ברדנשווילי ,ובוצעה בביצוע בכורה
על-ידי תזמורת הקאמרטה עם מקהלת ברתיני ,שלושה זמרים ושחקן-קריין
בניצוחו של אבנר בירון ב .24.6.2016-המחזה השני ,הבית ,נכתב בידי המחזאית
והבמאית הצעירה עמית זרקא ,זוכה השנה בפרס ראשון בתחרות עולמית של
מחזות קצרים שערך ארגון התאטרון הבינלאומי .ITIגם מחזה זה צמח מרקע דתי.
הבית עוקב אחר מסע התבגרות של ילדה המחפשת את אלוהים בעולם שמושתת
על חטא ועונש ,טוב ורע ,ובבסיסו הבטחה לגאולה .עמית זרקא ,המשמשת כמורה
לבימוי במכללת סמינר הקיבוצים ,השתייכה בעברה לעולם הדתי והחל משנת
2010חיה ויוצרת בתל אביב.
אמנם ,התאטרון הישראלי הוא כדברי פרופ' קינר ,באחת מתקופות השפל שלו,
אבל בשוליים צומחים חיים חדשים.
עורכי תאטרון
גיליון 41ת א ט ר ו ן 3 
