Page 6 - תיאטרון 41
P. 6
שמעון לוי
האם הלכתי לתאטרון כשאחרים סבלו?
דברי פתיחה לכנס האגודה הישראלית לחקר התאטרון2016 ,
בהנחה שתאטרון הוא בדיון ,והמציאות אומנם לא משהו אך עדיין מרחב נוח
לראות בו תאטרון ,אז אנחנו ,כחוקרים ,נמצאים אי-שם על הגבול ,הסף ,קו
התיחום ,הגדר בין השניים .הדברים הקצרים הבאים נאמרים בהטיה קלה
לכיוון המציאות ,זו הכוללת משרדי חינוך ותרבות ועיריות ,הקרובים לנו
בעיסוקנו כחוקרים ,מורים ויוצרים בישראל ,וקרובים עוד יותר בחיפה.
ביצירתו השקיעה של הטיטניק הנס-מגנוס אנצנסברגר עיצב דימוי ולא דימוי
בה בעת .חיפשתי שם מטפורות הולמות להגבלת חופש הדיבור בתאטרון
באמצעות מקלות לערבים וגזרים לציוניים .אולי התפרצות הר געש ,שכמה
קרי רוח באיסלנד הרחוקה מצננים בצינור מים קרים את לבת השנאה הפורצת
ממנו ואינם מגלים שום סימני פאניקה? או הקשבה דרוכה לקרחון שסרט-קרע
את בטן האונייה? "זהו זה .היה זה זה? ודאי שזהו זה היה .זו הייתה ההתחלה.
התחלת הסוף תמיד היא בצנעה ".האש והמים האלה דרמטיים מדי .אז מה
מתאים לשחיקה המואצת בחופש היצירה וההבעה אצלנו? ְל ַמה ל ַדמות תהליך
השתלטות פוליטי של יסודות ימניים ,דתיים ואנטי דמוקרטיים?
"זה לא כמו טבח ,כמו פצצה :הרי איש לא מדמם ,הרי לא קורעים בשר של
איש; זה רק כך שזה עוד מתרבה ועוד ,שזה רוצה לכל מקום ,טפטופים; זה
מלחלח סוליותיך ,מסתפג לך בשרוולים ,הצווארון נדבק לך בעורף,
מתלקקים-מתערפלים המשקפיים זה כך שריחו חסר הריח שורר בכל; שזה
נוטף ,מתיז ,נשפך ,מתערבל עד שתרגיש בזה בעצמך ,בחלל החזה שלך ,איך
בדחיפות ,סבלני ,מתערבב לו קר ולא אלים ,קודם בפיקות ברכיך ,אז נוגע
בירכיים ,בפטמות ,בעצם הבריח ,עד שלבסוף מגיע לצוואר ,עד שתשתה
אותו ,עד שתרגישי איך זה בפנים ,בכלי הנשימה ,ברחם ,איך היא כצמאה
מחפשת את הפה ,איך זה רוצה למלא את הכול ,איך זה רוצה להיבלע
ולבלוע".
חוקרות וחוקרי תאטרון תוהים על תולדות ,מגמות ,חללים ,זמנים ,עלילות
ודמויות ,תיאוריות ופרקטיקות ומעמידים בדיון מול מציאות ,שואלים על
יחסים בין כתוב למוצג ,בין האני האמיתי והחמקמק של עצמם לבין מסקנות
מחקריהם; חוקרים שבאים מאהבה ,מעניין ומהבנה שהתאטרון הוא דימוי ולא
דימוי .איך להתייחס או לא לאמנות ,למחקר ולמקצוע הזה?
גיליון 41ת א ט ר ו ן 5 
