Page 9 - תיאטרון 41

‫תמונה מתוך המופע הר האולמפוס‪ ,‬מאת אמן המולטימדיה יאן פאבר‬

‫במסגרתן נאלם ונעלם המלל כליל או חלקית‪ ,‬ומשועבד לממד החזותי‪-‬‬
‫האימאז'יסטי‪ ,‬שאינו מגולל "נרטיב" הנישא על ידי נפשות פועלות‪ ,‬אלא מגלם‬

‫חוויה‪ .‬במקום לרצות את הקהל באמצעות הצפוי‪ ,‬בוחר איציק ג'ולי לעמת את‬
‫הצופה עם מופעים המושתתים על הבלתי צפוי (אקט שהוא כמעט מהופך‬
‫לפועל "צפה" על דו‪-‬משמעותו‪ ,‬שממנו נגזרו גם "צופה" וגם "צפוי")‪ .‬אלה‬
‫מיזמים מקצועיים לעילא ולעילא‪ ,‬אך ניסיוניים באופיים‪ ,‬שאינם נותרים‬
‫כמקובל במקומותינו בגדר הגבולות המוכרים‪ ,‬אלא בודקים גבולות אלה‪,‬‬
‫חותרים תחתיהם‪ ,‬פורצים אותם‪ ,‬ומנתצים בחדווה אקסטטית את מיכלי הקיבול‬
‫המוגבלים של הקהל‪ ,‬שתאטרון הגטאות‪-‬תל אביב‪-‬ברודווי‪-‬ווסט אנד שלנו‬
‫גימד אותם‪ ,‬וטורח ברובו להימנע מלטלטל אותם יתר על המידה‪" .‬העיר הזאת‬
‫נשלטת על ידי פחד" מודגש חזור והדגש בעיבוד הייחודי לפאבר של מיתוס‬
‫אנטיגונה‪ .‬הן סופוקלס והן הכוריאוגרף הבלגי לבטח לא התכוונו‪ ,‬בתהליך‬
‫היצירה‪ ,‬לירושלים בה הוצג הר האולימפוס‪ ,‬וגם לא לרטוריקת ההפחדה‬
‫המניפולטיבית של ראש ממשלתנו ומלחכי פנכתו‪ ,‬ואפילו לא למנהלי מוסדות‬
‫התרבות שלנו‪ .‬אבל דומה שכל מי שנכח באירוע הענק הזה‪ ,‬מכל בחינה‬

‫שהיא‪ ,‬דווקא חשב שכן‪...‬‬

‫‪  8‬ת א ט ר ו ן ‪ ‬גיליון ‪41‬‬