Page 8 - תיאטרון 41

‫גד קינר (קיסינגר)‬

‫חושפי הערווה ומקשטי הערווה‬

‫בפסטיבל ישראל השנה מכיחים המנכ"ל אלעד שר והמנהל‬
‫האמנותי איציק ג'ולי שניתן לשחות נגד הזרם במציאות בה‬
‫שולטות עדיין דיכוטומיות נחרצות בין תאטרון קונוונציונלי‬

‫לבין אמנות הפרפורמנס‬

‫אולי זו רק גחמה מחשבתית‪ ,‬אבל דומה ששמו של המופע המרכזי‪ ,‬שנעל את‬
‫פסטיבל ישראל השנה‪ ,‬הלוא הוא המופע הטקסי‪-‬פולחני המונומנטלי ב‪14-‬‬
‫פרקים משכרי – וגם משקרי (בהוראת מתעתעי) ‪ -‬חושים‪ ,‬משך ‪ 24‬שעות‪ ,‬של‬
‫גאון המולטימדיה הבלגי יאן פרבר – הר האולימפוס‪ :‬להלל את פולחן הטרגדיה –‬
‫מתכתב עם המסגרת בה הוצג‪ :‬פסטיבל ישראל‪ ,‬שהפך בניצוחם המהפכני זו‬
‫השנה השנייה של המנכ"ל איל שר‪ ,‬והמנהל האמנותי איציק ג'ולי‪ ,‬לאולימפוס‪,‬‬
‫לפסגה האמנותית של השנה‪ ,‬החושפת באיכותה ובחדשנותה את הבינוניות‬
‫והאנכרוניזם של נוף תרבותי היפר‪-‬אקטיבי‪ ,‬אך צחיח ושמרני ברובו (ויש לא‬
‫מעט יוצאים מן הכלל‪ ,‬שאינם מעידים על הכלל) השרוי באחת מתקופות‬
‫השפל הקשות ביותר‪ ,‬שחווה עולם המופע הישראלי מעודו‪ .‬רוב המוסדות‬
‫במיינסטרים ובפרינג' מפחדים מהצל של עצמם וחרדים עוד יותר מבעבר‬
‫ליטול סיכונים כדי לא להרגיז ולהרחיק את הקהל (שהתחיל‪ ,‬ובעיקר הצעירים‬
‫שבו‪ ,‬להצביע ברגלים)‪ ,‬מחד גיסא‪ ,‬ומאידך גיסא – מצנזרים את \עצמם מפאת‬
‫אימתו של ממשל עוין לתרבות איכותית‪ ,‬גבוהה‪ ,‬ואליטיסטית (כן‪ ,‬יש דבר‬
‫כזה‪ ,‬ולא צריך לחשוש לומר זאת בפה מלא!)‪ ,‬גם אם הוא עדיין תומך‬

‫בפסטיבל ישראל בהנהלתו הנוכחית‪.‬‬

‫שר וג'ולי מוכיחים שניתן לשחות נגד הזרם‪ :‬במציאות בה שולטות עדיין‬
‫דיכוטומיות נחרצות בין תאטרון קונוונציונלי לבין אמנות ה"פרפורמנס"‪ ,‬המחול‬
‫והמדיה החדשה‪ ,‬ובינם לבין תחום האמנות הפלאסטית; שבה הקהל הורגל שיכנסו‬
‫אותו באחת ממדורות השבט הפרפורמטיביות ויספרו לו סיפורים "עשויים היטב"‬
‫ושווים לכל נפש‪ ,‬מתפתחים והגיוניים‪ ,‬המונעים על ידי דמויות מובחנות‬
‫ומאופיינות‪ ,‬כשהדגש הוא על ההיגד והאמירה המילוליים – מעז איציק ג'ולי‬
‫לאתגר את הקהל בשפות מופע פוסט‪-‬מודרניות‪ ,‬רב‪-‬חושיות‪ ,‬רב‪-‬תחומיות‪,‬‬

‫פרובוקטיביות ואניגמטיות‪ ,‬הדורשות מן הצופה להיות מעורב בפענוחן‪ ,‬ואשר‬

‫גיליון ‪ 41‬ת א ט ר ו ן ‪7 ‬‬