Page 70 - תיאטרון 46
P. 70
המחזה לא מהצד המטאפיסי אלא מהצד של עולם המחנות ,אזי ניתן לעקוב אחרי
המהלך הפנימי של פרנקל ,שבעבורו משורטט העולם השמימי כמסך הקרנה.
כאסיר במחנה או כמשוחרר שעודנו שוהה בתודעת המחנה בשלב הפוסט־
טראומה שפרנקל מפרק בין היתר דרך כתיבת המחזה ,הוא מצליח לשמור לעצמו
בו־זמנית חרות באמצעות הדמיון הדרמטי ,וכן להעניק למציאות האכזרית
ולזיכרונות המטרידים המאיימים על רצונו לשרוד פרשנות חיובית ,המעודדת
ומחזקת את הרצון לשרוד .במובן זה דמות המלאך היא המורכבת ביותר ולכן גם
המעניינת ביותר במחזה ,בין היתר כי היא היחידה היכולה לחצות את הגבול בין
העולמות לשני הכיוונים .באמצעותה מתנהל משא ומתן ביניהם ,בין הצרכים
הפרגמטיים של ההישרדות לבין האידיאלים השומרים על צלם אנוש .מצד אחד,
המלאך מבטא את געגועיו של פרנקל לבני משפחתו הנרצחים ,שבלעדיהם
הרגיש שאין עוד טעם לחיות .מצד שני ,המלאך מסמל את סירובו של פרנקל
לקבל את רעיון הרוע המוחלט .בהקשר לתפיסתו ההומניסטית ,דמות המלאך
משקפת את מאמצי פרנקל לא לוותר על האמונה באנושיות בני האדם ,אפילו
לא ב״תמונה מהשאול״ 14שהוא מציג:
פאול :איש מאתנו אינו מלאך.
אבל עלינו לבחור שוב ושוב ,כל פעם מחדש ,בכל רגע ורגע. פרנץ:
כי איש מאתנו גם אינו שטן מלכתחילה ,אפילו לא אנשי
האס.אס ,.תאמין לי.
פאול :עכשיו השתגעת לגמרי .אותו כלב ,שאחיך רובץ על מצפונו,
גם הוא לא אמור להיות שטן?
פרנץ :נכון ,אולי לא.
בדיון סביב שאלות אתיות מתחיל גם המחזה עצמו ,בממד המטאפיסי של שלושת
ההוגים החשובים — סוקרטס ,שפינוזה ,וקאנט .מול המציאות של מחנות המוות
הם דנים על אובדן האמונה באנושיות האדם ,ואפילו על אובדן האמונה עצמה,
על אובדן צלם האנוש ותרבויות שלמות .על מנת לגשת לבעיה זו של שבר
הציוויליזציה המתחיל להתברר אחרי האסון של מלחמת העולם השנייה והפתרון
הסופי הגרמני ,המבוסס על אידיאולוגיה של עם נבחר — אותו שבר ציוויליזציה
68ת י א ט ר ו ן גיליון 46
