Page 72 - תיאטרון 46
P. 72
אני הייתי האיש שהיה צריך לענות אותך ,שהרג אותך. מלאך:
)אינו מתרגש( אהה... קרל:
אימא:
קרלי ,תודה לאדון .היו לו כוונות טובות ,הוא פעל על פי
השגחה גבוהה יותר .הוא הביא אותך אליי! קרל:
)משתחווה בזריזות( אני מודה לך ,אדוני. מלאך:
לי? הרי שמעת :על פי השגחה16...
בהתחשב במועד כתיבתו של המחזה בווינה החרבה ב־ 17,1946קל לראות בסצנה
זו מעין שורת מחץ .אירוניה מרה ולגלוג מתוחכם מאפיינים את הלעג של פרנקל
לחייל הנאצי השב מהחזית ,בו היה יכול להיתקל בקלות באחד מבתי הקפה שלא
נחרבו .דמות זו של החייל ,שכל אומץ ליבו מתמצה בצייתנות ,והוא מבקש
לברוח מאחריות על מעשה רצח בתירוץ שרק מילא פקודות ,שהיה רק שליח
של רצון מלמעלה — שליח ,גם במובן המקורי של המילה העברית ״מלאך״18.
אין ספק ,פרנקל מעודד את קוראיו להיות בני אדם ולא מלאכים .להיות
פילוסופים החושבים באופן עצמאי ולא חיילים המצייתים לפקודות מלמעלה בלי
לבדוק את צידוקן האתי.
בהקשר זה יש הבדל מהותי בין המחזה סיכרוניזציה בבירקנוואלד לבין הספר האדם
מחפש משמעות .בעוד האחרון עוסק בפסיכולוגיה של הקורבן ,מנתח הראשון
בצורה דרמטית את תודעת המקרבן המחולל ,ואת הנסיבות והגורמים של שורשי
הרוע שהובילו לשואה .גם במחזה באה לידי ביטוי העמדה ההומניסטית של פרנקל,
על פיה ,בן אדם שעשה מעשה רע נשאר בן אדם .כשפרנקל מתאר את המקרבן
הנאצי כשד — כדיימון — הוא עושה זאת רק במובן של המושג היווני ״דיימון״
) (δαίμωνבשימושו של סוקרטס שאומר במחזה :״מספיק שיש להם השד שלהם —
כך כיניתי את הקול הפנימי .לעומת זאת ,ל ּו הכול היה שחור ולבן ,לא הייתה
משמעות לכל המשחק הזה…״ 19על פי פרנקל ,קול המצפון של הדיימון אמור גם
להזכיר לקורבן שביכולתו להעניק לסבלו משמעות אם יתנהג על פי הציווי של
קאנט — ובנוסח הלל הזקן ״מה ששנוא עליך ,אל תעשה לחברך״ .על כן ,במחזה
פרנץ רואה זאת כמצווה המוטלת עליו להכין ״רשימה לבנה״ כד שיוכל אחרי
שחרורו להציל מלהט הנקמה וממעגל האלימות את כל "האנשים שעדיין לובשים
מדים ,אותם מדים שאנחנו שונאים כל כך .אבל מתחת למדים האלה הם שמרו על
לב .תאמין לי ,לעתים קרובות מישהו נשאר בן אדם למרות הכול ,והוא עושה רק
מה שהוא יכול – רק שמעטים מודעים לזה .אבל למעטים האלו ,אני אומר לך,
יש להם החובה לדאוג לאנשים הללו20".
70ת י א ט ר ו ן גיליון 46
