Page 46 - מקור מוסמך גיליון 81
P. 46
בצאתנו מן האוהל המתינה לנו הפתעה בלתי צפויה עוף החול ל
בעליל .ילדון ,אולי בן ,12ישב כשגבו נשען על דופן
האוהל ,רגליו פרושות קדימה על הארץ ,והוא ישן שנת ש .רביץ
ישרים .לצידו היה מונח תיק גדול ושום סממן מזהה
לא בכל שנה אנחנו יוצאים לנופש בבין הזמנים .השנה,
נוסף לא היה בקרבתו. זה דווקא כן הסתדר ,והחלטנו על נופש באווירה אחרת.
"הלו" בנימין ניסה לטפוח על כתפו של הילדון .הוא לא עוד מלונות וצימרים עם תמונות נוף וארוחות גורמה,
התעורר מייד ,ונעמד על רגליו" .זה האהל שלנו" אמרתי
אני בחביבות" .סליחה" ,הוא נראה נבוך ,ובחש השנה הנופש הוא בטבע הכי טבעי שיכול להיות.
בשערותיו הארוכות "אני הולך" .הוא הרים את התיק השאלנו מחבר של בנימין ,בעלי ,אוהל ענק ,מתקפל.
והתחיל לפסוע .בפסיעה השנייה הוא נפל ארצה ,נאנח. הילדים עמלו שעות ארוכות לחבר בחוט ומחט שמיכות
בנימין סייע לו להתיישב והגיש לו בקבוק מים .הילד רק ישנות ,שתשמשנה אותנו כמחצלת .ארזנו כמויות של
נענע לשלילה. שימורים ,בקבוקי מים ואוכל יבש.
"אכלת משהו היום"? שאל אותו בנימין ביום ראשון בבוקר ,הפלגנו ברכב שטח )שכור( בואכה
מדבר יהודה .בנימין בעלי ,אני ,התאומים מנחם ויחיאל
"לא"
"ואתמול"? שאל מנחם בן השמונה ובתיה התינוקת.
הגענו אחרי צהרים .המדבר היה מדהים ביופיו .מימין
ניע ראש לשלילה. ומשמאל היו שלטים עם הפניות לאטרקציות שונות .אבל
"ולפני אתמול"? זה היה יחיאל. לא העפנו עליהם מבט .חפשנו את הטבע .ככל
שהעמקנו את הנסיעה האותות הסולאריים במכשירי
אפס תגובה. הטלפון שלנו הלכו ונדמו .כשהגענו לנקודה שלנו ,פינת
"הנה ,קח" הגיש לו בנימין צלחת" .תאכל איתנו". חמד יפיפייה עם אפיק נחל קטן ושיחי מדבר קוצניים
"לא" הוא הביט בשקיקה בשקית הלחמניות שהוצאתי
ידעתי שזו הייתה בחירה נכונה.
"אין לי כסף לשלם לכם". הבנים קפצו מהג'יפ ,והתחילו בעזרת אביהם להכשיר
הבטתי במנחם ויחיאל המטופחים ,המאושרים ,שלחתי את השטח להקמת האוהל .אני ירדתי עם בתיה התינוקת
מבט חטוף בילדון המלוכלך ,הרעב ,רגש רחמים עז בזרועותיי ,והתאבנתי .הנוף היה -אין מילה שתתאר את
חלף בי כזרם "ניתן לך בחינם" אמרתי ברוך" .ותישאר התחושה העולה למול מרבצי החול האינסופיים ,טומני
גם לארוחת צהרים". הסוד.
תחילה הביט הילדון בבנימין ובי חליפות באי אמון ,אך עמדתי כך אולי חצי שעה ,מתפעמת מהשקט ,מההוד
כשהגשתי לו לחמנייה רכה לא יכל עוד לעצור בעצמו, מהאופק" .אעופה אשכונה וארחיקה נדוד" התפייט
הוא נגס בה ברעבתנות וכילה אותה בכמה שניות
לפתע בנימין לידי ,הוא היה אדום ,ונפנף בידיו על פניו.
בודדות. "איך נשרפת ככה?" תמהתי ,הוא חייך והניד ברמז לעבר
מנחם הגיש לו בסקרנות לחמנייה נוספת ,עם פרוסות השמש .לפתע הבחנתי שכפות ידי אדומות ומקולפות
ביצה קשה שארגנתי בינתיים .הילד אמר "תודה" וקם
עם התיק בחיוך מתנצל" .אני הולך .אני לא מפריע וגם פניה של בתיה שנמנה עלי בשלווה.
"האהל בנוי"
לכם". •••
"רגע" ,מנחם משך בשרוולו" ,אמא שלי אמרה שתאכל
קמנו מוקדם ,נרגשים .הילדים התארגנו בניחותא,
איתנו" מלהגים על היום שצפוי להם .התפללנו ,וטרם שיצאנו
"כן ,זה באותו מחיר" גיחך בנימין" .מה?" נבהל הילדון, לאכול ארוחת שחרית בחוץ מרחתי לכולם קרם הגנה על
הוא לא הכיר את הביטוי... כל פיסת עור חשופה.
"בא ,שב איתנו ליד המחצלת ,אנחנו אוהבים אורחים"
הסברתי לו בפשטות.
"כאן?" הוא התיישב בהיסוס
"כן".
"תודה" הוא אמר שוב ,ורק אז קלטתי שהילדון מדבר
בעברית מצוינת ,עם מבטא כלשהו שלא הצלחתי
לזהות.
"איך קוראים לך?" שאל אותו יחיאל
"ליוש"
•••
לפבשבסילךח
ז' ניסן תשפ"א | | 20.03.21גיליון 81 46
