Page 47 - מקור מוסמך גיליון 81
P. 47
גם מבעד ליריעות האהל הממוזג יחסית ,ולא אפשר ליוש נשאר לארוחת צהרים .וגם לארוחת ערב .ביניהם
לנו להמשיך לישון. הוא הספיק ללמד את התאומים לשחק 'מנקלה' אמיתי.
הם חפרו 14גומות בחול ,תוך שליוש מסביר לילדים
הילדים כבר התלבשו ,התפללו ,אכלו ,התלוננו על המרותקים את יסודות המשחק האפריקני .צלמנו אותם
החום הקיצוני שמאלץ אותנו להשאר בפנים ,שחקו על רקע הגומות והאבנים הקטנות שקלעו לתוכן ,התמונה
בכל המשחקים שהבאנו ליתר בטחון ,התלוננו שוב,
ועדיין השעון הואיל להתקדם רק עד השעה ,11:30 יצאה פשוט מרהיבה.
כשמרגע לרגע האוויר נעשה אביך יותר ,והטמפרטורות עם רדת הלילה אך טבעי זה היה שהילדים הזמינו את
ליוש להכנס לישון איתם באוהל .הוא הביט בתקווה
מטפסות לשיאים חדשים. בבנימין שהניד לו לאישור .אותו לילה ובלילה שלאחריו
"אמא איזה צבע תופס יותר חום ,בהיר או כהה?" ישנו הבנים וליוש כתף אל כתף ,גורמים למחשבותיי
התאומים נגשו אלי לאחר שהתווכחו ממושכות ביניהם. לרחף ,ואף לכתוב כמה שירים בניחוח מדברי חם ,על
"וודאי שכהה!" הכריז יחיאל ההבדלים בעולם ובאנשים שבתוכו.
"וודאי שבהיר!" הזדעק מנחם. •••
אהמ ...נבוכתי .הגנבתי מבט לקצה הפנימי של האהל.
בנימין וליוש היו רכונים שם על פיסת נייר כלשהי. היה לו קסם אישי מיוחד .הבנים היו פשוט כרוכים אחריו.
בנימין אמר משהו .ליוש צחק .בנימין שרטט בעיפרון היה לו ידע נרחב במגוון רב של תחומים ושפות ,והיו לו
משהו על הנייר .ליוש קימט את מצחו בריכוז.
לא רציתי להפריע להם .רעיון הבריק במוחי. נימוסים טובים.
"רוצים תחרות צביעה על המחצלת?" הצעתי לבנים באחד הימים ,כשהתאומים ישבו סביב מדורה קטנה
והביטו מהופנטים בליוש הצולה בשריים )קנינו בערד(
המשועממים. בעזרת ענף דק ,החליט בנימין לנסות לברר את הסיפור.
"כן!" הם שאגו בשמחה .הוצאתי את צבעי הגואש ישבתי בפתח האוהל ,מאזינה באוזן אחת לצהלותיה של
מהצידנית וחגרתי להם סינרים" .מי שלא יצליח לצבוע בתיה שזוחלת באושר בחול החמים ,ובאוזן השנייה מנסה
ארבעה מטרים בעשרים דקות יקבל כוס מים פושרים,
ומי שכן יצליח יקבל כוס מים שהיו פעם קרים" קבעתי לקלוט את המילים הזורמות בחוץ.
"ליוש?"
בחגיגיות את כללי התחרות.
הבנים התגלגלו מצחוק והתחילו במלאכת הצביעה. "כן אדוני?"
אני ניצלתי את דקות השקט למנוחה עצלה על ערמת "אמרתי לך הרבה פעמיים ואני חוזר ואומר שוב :אתה לא
צריך לקראו לי 'אדון' ,אתה יכול לקרוא לי פשוט בנימין",
כריות ,לצידה של בתיה התינוקת הנמה בשלווה.
לחום יש השפעה מהפנטת על מנגנוני הערנות .תוך גיחך בנימין.
דקות ספורות עפעפי נסגרו ושקעתי בתנומה חזקה כל "סליחה" ניחשתי שהוא בוחש בשערו ,בתנועה שהספקנו
כך ,עד שחלמתי חלום .דבר שלא קורה לי לעיתים
להכיר.
קרובות. "לא חשוב ,ליוש .בן כמה אתה?"
ובחלום ראיתי את עצמי לבושה בבגדים לבנים מכף "חמש עשרה" אמר ליוש .באמת?! תמהתי ,והחמצתי
רגל ועד ראש .על פני הייתה עטויה מסכה לבנה,
בינתיים כמה משפטים.
והחזקתי סלסלה לבנה ביד. "אתה יהודי?" שאל יחיאל בחוסר טקט שהיה הפעם
פתאום התקרבה אלי דמות .לא יכולתי לראות אותה,
רק ידעתי שהיא קיימת" .למה את לבושה בבגדים לברכה.
לבנים?" היא שאלה אותי" .בגדים בהירים פחות "כן" עיניו נצצו כשאמר זאת "אני הכי יהודי".
תופסים חום" עניתי לה" .את בטוחה?" היא שאלה" .מה
יש לך בסלסלה?" הוסיפה להקשות "לחמנייה" השבתי "מי אמר לך?" בנימין ניסה לברר בעדינות.
בצייתנות "בשביל מה את צריכה לחמנייה?" חקרה "אימא שלי .היא הייתה יהודייה .גם בבושקה"
אותי הדמות ,וליטפה לי את הלחי )?(" .אני אתן אותה "היא בחיים?" זיהיתי את קולו המצפצף של מנחם.
לליוש" אמרתי לדמות" ,טוב" היא הגיבה באיטיות, "אימא? אני חושב שלא .בבושקה? אני מקווה שכן".
בקול מסתורי" .פרוש לרעב לחמך" היא אמרה בקול
מהדהד" .פרוש לרעב לחמך" היא אמרה שוב ,ואלפי •••
לאחר כמעט שבוע שהיינו במדבר צברתי לי איזשהו ניסיון
בנות קול הדהדו אחריה "פרוש ,פרוש"...
ופתאום התחלתי לבכות .לא בכי סתמי וקליל ,בכי מר, בקריאת האדמה.
בכי תמרורים ,עם דמעות ועם הרגשה של בכי שאופפת לא שאני מתיימרת לעסוק בגששות ,אך כאשר אני חוזרת
עם הילדים מהמערה שגילינו ,ורואה סימני נעליים גדולות,
את כל האברים.
"אמא למה את בוכה?" התעוררתי שטופת זיעה לקולו וסימני נעליים קטנות אני יודעת שהם שוב לומדים.
בנימין גילה שליוש מוכשר .מוכשר מאד .גאון ,כך מכנים
של יחיאל. אותו הבנים בהערצה .אבל ידיעותיו ביהדות דלות יותר
"נכנס לי גרגיר חול לעין" גמגמתי חלושות ,מוחה מאפיק הנחל הדקיק שזורם לפני האוהל .אלו רק שרידי
ידיעות ששאב מאימו ומהבבושקה ,שכנראה גם הן לא
דמעות אחרונות בגב כף היד.
"עברו עשרים דקות וניצחתי ,עכשיו תביאי לי כוס מים ידעו הרבה.
שהיו פעם קרים ,ולמנחם תביאי כוס מים פושרים" בדבר אחד הוא התגאה שוב ושוב" .אני יהודי" חזר בעונג,
מאז שגילה שאנו יהודיים )לא ,הוא לא ידע כיצד נראה
הזכיר לי את הבטחתי. יהודי ,והכיפה לא סימלה בשבילו כלום( "הכי יהודי" אמר
"טוב" קמתי בכבדות והבטתי סביב" .איפה אבא? איפה
לאט ,מדגיש כל הבהרה.
ליוש?" בנימין התחיל ללמד אותו יסודות בסיסיים .עקדת יצחק.
"הלכו לארגן ארוחת צהריים" השיב הקטן "אבא אמר
שלא נעיר אותך ,וליוש אמר שילמד אותנו לשחק יציאת מצרים .מתן תורה.
"הוא בולע את הכל בצימאון אדיר" סיפר לי בנימין בלילה,
שחמט אמיתי אם לא נעיר אותך" בהתלהבות" .נראה שהלב היהודי שלו מושך אותו
"פרוש לרעב לחמך" נזכרתי לפתע בחלום המוזר.
בבכי .כמה שהחלום היה מבעית ומדכא ,זו הייתה חוויה לקדושה".
מיוחדת במינה .כמו המדבר בעצם ,שרוף ,חם ומרהיב חייכתי לעצמי .נהנתי בעיקר בשביל בנימין ,והסיפוק
ביופיו. שהוא שואב מ'החברותא' שקבע עם ליוש בכל ערב.
בעודם לוגמים מן המים) ,שנמזגו משני בקבוקים שונים •••
יום חמישי היה חם .כבר משעות הלילה חשנו באוויר
מדברי לוהט חודר לראותינו.
עם הזריחה התעוררנו כולנו ,עומס החום והיובש הציק לנו
גליון | 20.03.21 | 81ז' ניסן תשפ"א 47
