Page 48 - מקור מוסמך גיליון 81
P. 48
"למה ליוש ברח"? ניסה בנימין לשאול כפי דרישתם הנחרצת( שאל אותי מנחם "אז יש לך
"ז'יד" ירק האבא של ליוש "ז'יד חצוף .הבבושקה שלו תשובה לשאלה שלנו?"
שכנעה אותו לברוח לארץ שלכם ".הוא הביט בתאומים "איזו שאלה?"
בתיעוב .פחד עז התגנב לליבי. "איזה צבע קולט יותר חום; בהיר או כהה?"
"אנחנו לא נפגע בכם" הוא אמר ,מזווית עיני ראיתי את "נדמה לי שכהה" השבתי.
הברנשים מהג'יפ קושרים משהו למושב. "אם כך" ,התחכם מנחם "למה הבדואים לבושים
"הבוס שלנו הוא הוגן .פוגע רק במה שצריך" בבגדים כהים????"
"הבוס יש לו עיניים בשמים ואנשים בכל מקום" המשיך
הרוסי לדבר "ליוש חשב שהמדבר יכול להסתיר אותו? "נשאל את ליוש כשיחזור ,הוא בטח ידע"
מצחיק מאד .זה לקח זמן ,אבל בסוף הגענו אליו, •••
ועכשיו הוא חוזר לחברה שלנו ומתנהג ילד טוב".
חבריו של האבא של ליוש אותתו לו ,הוא עלה לג'יפ נס ששנינו חושבים באותו ראש.
כשסיפרתי לבנימין על החלום ,ועל הכרוזים שאני
ונפנף לעברינו במעין מחוות ידידות. שומעת באוזני רוחי המצווים עלי "פרוש" ,הוא לא
הג'יפ נסע ,עמדנו כולנו והבטנו בחוסר אונים באבק
הסתפק לרגע.
העולה מהגלגלים הרחבים. "לליוש אין לאן ללכת" הוא לאט "ובשבוע הבא,
ההולך ונמוג ביחד עם הג'יפ ,שנראה כעת כנקודה
כשנחזור הביתה ,לא בטוח שיהיה לו מה לאכל"
קטנטנה באופק החשוך. "לחם לאכול" חזרתי אחריו כהד.
•••
"כן" .שתיקה השתררה בינינו .חפנתי באגרופי קומץ
"אין לנו מה לעשות כאן" אמר מנחם בקדרות. גריגרי חול זהובים ,עם ריח של מדבר.
"בא נחזור הביתה .עכשיו" הטעים יחיאל.
"אולי נציע לליוש לחזור איתנו ,הביתה"? עיניו של בנימין
ובתיה יבבה כדי להשלים את התמונה" .אבל למה?" יקדו .ראיתי זאת על אף החשכה הסמיכה שסביב.
ניסיתי לשכנע אותם "המדבר נשאר יפה אותו דבר ,עם
"זו חובתנו" עניתי בביטחון מוחלט" ,פרוש לרעב לחמך"
או בלי ליוש" •••
הם משכו בכתפיהם והלכו לישון.
"המדבר אכן נשאר אותו דבר?" תמה בנימין בשקט הצענו לו.
הוא רצה ,היה נראה שאפילו ציפה להזמנה הזו וקיבל
לצידי
הנדתי בראשי לשלילה .לא" .החולות הנאים מאתמול אותה כמובנת מאליה.
"ציפית שימחאו לך כפיים? שיכתבו איגרת לזכרך"?
נראים כעת סתם פרורים" חיוותי את דעתי. גערתי בעצמי על האכזבה הקלה שחשתי לנגד התגובה
הטעם החם של הטבע אבד .החלטנו לחזור הביתה
היבשה.
לפני שטעמו העשיר של הנופש כולו יותפל גם הוא. "ליוש מתבייש ,וגם קצת מפוחד" ניסה בנימין לשבר את
•••
אוזני "זה מובן לגמרי".
בבוקר נסענו לעיר .הטענו את הנייד .התקשרנו כן ,גם אני הבנתי את זה ,ודווקא לכן עצבנה אותי
למשטרה ,עדכנו את כל הפרטים שידענו על ליוש.
התחושה החמוצה שהרגשתי.
אחרי שבוע ,כשכבר היינו בבית ,התקשרנו לברר מה •••
מתקדם" .קבלנו הוראה מגבוה לא לעסוק בנושא"
אמרה לנו המוקדנית באדיבות" .למה?" תמהנו בכנות. זה היה במוצאי שבת .היינו עייפים וגדושי חוויות מהשבת
"אין לי מושג" ,המוקדנית הייתה נחמדה ,היה ניכר שהיא המרוממת שעברה עלינו במדבר" .אמר ד' ליעקב" זימר
בנימין עם הבנים ,לאור המדורה שהבערנו לכבוד
רוצה לעזור "זו ההוראה שקיבלנו".
פנינו לאירגון שעוסק בנושא .אנשים טובים לקחו סעודת 'מלווה מלכה'" ,אל תירא עבדי יעקב".
מאיתנו את כל הפרטים ,ואמרו שיטפלו בעניין ברצינות "יעקב"? ליוש גלגל את המילה בלשונו" .האבא של
הראויה. השבטים"?
שנים חלפו ,עברנו דירה לארה"ב .הסיפור נשכח בנימין הניד לאות הן .עניין אותו מאד סיפור חייו
המסתורי של הילדון שמולו ,אך כשניסה לשאול
מליבנו. בעדינות מניין בא ,התקדרו עיניו של ליוש והוא לא ההין
ערב החתונה של בתיה ,ביתנו ,הגיע לבתינו שליח עם
קופסא גדולה מלאה בדולרים .ספרנו .היה שם חצי לענות מילה.
מיליון דולר ,בשטרות .היה בפנים פתק בן מילה אחת: "יעקב הוא גם הבן של יצחק" נהנה גם יחיאל להציג את
'מליוש'. ידיעותיו.
לחתונה הוא הגיע ,כיפת קטיפה על ראשו .הוא מתגורר "כן!" הוארו פניו של ליוש בכמיהה "איזה אבא מיוחד היה
בצפון הארץ ועוסק בתורה .לאחר שהגיע לארץ )ע"י
אותו ארגון שפנינו אליו( תבע את המאפיה שהעסיקה לו!"
"ולך יש אבא מיוחד עוד יותר" אמר לפתע קול במבטא
אותו ,והעבירה לעולם אחר את אימו וסבתו. רוסי כבד .ליוש החוויר כסיד .הסתובבנו בפליאה.
טרם המשפט בוס המאפיה קיבל 'רגליים קרות' והחליט שלושה גברים במראה רוסי אופייני נבטו לעברנו.
לפצות את ליוש בסכום עתק ,תמורת שתיקתו שנשמרת "האבא שלך הוא הכי מיוחד" חזר וגיחך הגבוה מביניהם,
עד היום הזה. שעגיל היה נעוץ באפו.
••• שני הגברים האחרים פנו בשתיקה לליוש וגררו אותו
בכח לעבר ג'יפ שניבט ממרחק .איך לא שמענו אותו
סיפרתי את הסיפור הזה ,ורציתי להוריד את הסוף שלו.
כי הוא הורס הכל. קודם?
"אני האבא של ליוש" הסביר לנו הרוסי עם העגיל בקולו
"היום לעשותם ומחר לקבל שכרם" האיום" .ליוש בא איתי יפה עכשיו למקום שליוש ברח
לא חלמנו על כסף כשפרשנו מלחמנו לילד רעב .לא
ממנו"
ביקשנו כבוד לעתיד כשחלקנו איתו את השמיכה. "לאן?" בנימין אזר אומץ
בהתייעצות עם רב ,החלטנו לתרום לאירגון שהציל את הרוסי היה גבוה .ושמן מאד .בנימין נראה לצידו כנמלה
ליוש את הסכום שקיבלנו. צנומה.
והלוואי ויהיה הכסף הזה ,כמו גם הסיפור הזה ,לעזרת "לא עניינך ".הוא השתהה קלות" .הוא עובד בחברה
אותם יהודים יקרים שמוסרים את נפשם למען אחיהם.
שלנו ,וברח .לא בורחים מהחברה שלנו .הבוס כועס"
"חברה"? תמהנו ביחד.
"בעברית קוראים לזה :מאפיה"
ז' ניסן תשפ"א | | 20.03.21גיליון 81 48
