Page 9 - 2כיון ראשוני חוברת
P. 9

‫‪10‬‬

‫‪ T‬הוריפ ב הרמ א ‪245 t‬‬

‫כי לשון "ברא" משמע שיש כח הפועל‬                   ‫זה הפירוש הפנימי בכתוב "יהללו את‬
‫בנפעל‪ .‬ולא שייך זה אלא בשמותיו‬                    ‫שם הוי"ה כי הוא צוה ונבראו"‪" :‬פירוש‪,‬‬
‫יתברך‪ ,‬כמו שכתוב‪" 11‬בראשית ברא‬                    ‫כל סדרי השתלשלות העולמות מריש כל‬
‫אלהים"‪ ,‬הוא שמותיו של הקב"ה‪ .‬אבל‬                  ‫דרגין עד סוף כל דרגין ‪ -‬כולם 'יהללו‬
‫עצמותו ומהותו כביכול הוא רק כאלו‬                  ‫את שם הוי"ה'‪ ,‬כי עיקר חיותן וקיומן‬
‫"צוה ונבראו" ממילא‪ ,‬שאין להם ערך‬                  ‫הוא מבחינת 'שם הוי"ה' בלבד" (תקס"ו)‪.‬‬
                                                  ‫כלומר‪ ,‬כל הנבראים שבעולמות משיגים‬
                 ‫ויחוס כלל אליו יתברך‪.‬‬            ‫ומהללים רק את בחינת שמותיו הקדושים‬
                                                  ‫של הקב"ה‪ ,‬שהם הארה בעלמא מעצמותו‬
‫בהמשכו של הכתוב "יהללו את שם‬
‫הוי"ה" נאמר "כי הוא צוה ונבראו"‪ ,‬היינו‬                                                 ‫יתברך‪.‬‬
‫שהתהוות העולמות לגבי עצמותו של‬
‫הקב"ה ("הוא" עצמו‪ ,‬שלמעלה משמותיו)‬                ‫המשל לזה הוא שם האדם‪ ,‬שהוא חסר ערך‬
‫היא באופן שאין הוא מתלבש ו"מתעסק"‬                 ‫לגבי עצמיותו‪ ,‬שהרי האדם עצמו יכול לחיות‬
‫להוותם‪ ,‬וההתהוות נחשבת לגביו כאילו‬                ‫ולהתקיים גם בלי שיהיה לו שם‪ ,‬ומטרת‬
‫נעשתה בדרך ממילא‪" .‬ולכך נאמר 'כי הוא‬              ‫השם אינה אלא כדי שיפנה לזולת כשיקרא‬
‫צוה ונבראו' ‪ -‬ולא נאמר 'ובראם'‪ ,‬כאילו‬             ‫לו בשמו‪" .‬כך על דרך משל החיות של כל‬
‫נבראו ממילא‪ ,‬על ידי הציווי של מהותו‬               ‫הנפעלים ‪ . .‬הוא רק מבחינת שמו הגדול‬
‫ועצמותו יתברך בלבד שציוה כביכול‬                   ‫יתברך בלבד‪ ,‬שהוא בחינת הארה בעלמא‬
‫שמותיו להפעיל ולברוא אותם‪ ,‬ולא שהוא‬               ‫ממנו יתברך" (תקס"ו)‪ ,‬כלומר‪ ,‬ההשפעה‬
‫עצמו יתברך מתלבש בתוכם לברוא אותם"‬                ‫לעולמות‪ ,‬שהם "זולת" לגבי הקב"ה‪ ,‬היא‬
                                                  ‫בחינת "שם" בלבד שאינו נוגע לעצמותו של‬
                                     ‫(תקס"ו)‪.‬‬     ‫הקב"ה המובדל מהעולמות‪ ,‬כמשל האדם‬
                                                  ‫כשהוא לעצמו‪ ,‬בהיותו מובדל מכל ענין‬
‫ביאור הדברים‪ :‬כאשר האדם מתעסק‬
‫בעשיית דבר מסוים‪ ,‬הוא מתלבש ו"נתפס"‬                                         ‫הפנייה אל הזולת‪.‬‬
‫במעשה זה‪ ,‬ואינו יכול באותו זמן להתלבש‬
‫ולעסוק בענין אחר‪ .‬למשל‪" ,‬כשחושב ומעיין‬            ‫וזהו "יהללו את שם ה'" ‪ -‬הילול הנבראים‬
‫באיזה דבר אזי עצמותו גם כן נמשך במחשבה‬            ‫הוא רק לשמותיו הקדושים של הקב"ה‬
                                                  ‫(ובכללם שם הוי"ה)‪ ,‬שעל ידם באה ההשפעה‬
                ‫זו‪ ,‬שאינו חושב דבר אחר"‪.12‬‬        ‫בעולמות‪ ,‬ולפיכך יש לנבראים השגה בשמות‬
                                                  ‫האלה; ואולם בעצמותו יתברך‪ ,‬בהיותו‬
‫כך הוא כביכול גם אופן התהוות העולמות‬              ‫מובדל לחלוטין מן העולמות‪ ,‬אין לנבראים‬
‫משמותיו של הקב"ה‪ ,‬שהיא בדרך התלבשות‬
‫והתעסקות‪ .‬לכן בקשר לשמותיו של הקב"ה‬                       ‫שום השגה והם אינם יכולים להללו‪.‬‬
‫נאמר "בראשית ברא אלקים"‪" ,‬שהוא [ ‪-‬‬
‫שם אלקים] רק שמו יתברך‪ ,‬לכך נאמר בו‬                       ‫[ומבאר על פי זה את המשך הכתוב‪]:‬‬
‫'ברא' ממש‪ ,‬דהיינו שהבורא את הנברא הוא‬
                                                  ‫"כי הוא ‪ -‬דהיינו עצמותו ומהותו יתברך‬
                               ‫‪ .11‬בראשית א‪ ,‬א‪.‬‬   ‫‪ -‬צוה ונבראו"‪ ,‬שלא שייך עליו יתברך‬

                ‫‪ .12‬לקוטי תורה שיר השירים יד‪ ,‬ג‪.‬‬          ‫לומר שברא את העולמות כנ"ל‪.‬‬
   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14