Page 122 - 72193

94
.הֶשֲׂעַמַּל
ז קרפ
th
םייח ץפח
Chafetz Chayim הרימשה תבוח סרטנוק .ךְרַָבְּתִי 'ה יֵניֵעְבּ ,םוֹלָשְׁו סַח ,עָשׁרְָכּ אוּהְו ,ויָתוֹיֻּכְזִּמ ]ְו[ :)ג"י 'ב( תוֹבָאְבּ ל"ַזֲח רַמֲאַמ הֶז לַע ץיִלְמַהְל לַכוּנְו 'ד סוֹמָע( קוּסָפַּה לַע ):'ה הָגיִגֲח( ל"ַזֲח וּרְמָאֶשׁ וֹמְכּ .רוּבּדְִו .ךְרַָבְּתִי 'ה ןוֹצרְ דֶגֶנ אוּהֶשׁ רוּבִּדּ רֵבּדְַלִּמ וֹמְצַע תֶא
Kuntres Chovat HaShemirah הרימשה תבוח סרטנוק
7 chapter ח קרפ
th
ךְוּרָבּ שׁוֹדָקַּה לֶשׁ וֹדוֹבְכּ לַע שֵׁשׁוֹח אוּהֶשׁ םֵשְׁכּ יאַדַּוְבוּ

Chafetz Chayim Chovat HaShemirah סוּחָי ןֵכּ ,רקְֵפֶהְכּ ןוֹיָזִּבְבּ םיִחָנֻּמ ויָתוְֹצִמ וּיְהִי אלֶֹּשׁ ,אוּה
לֵאוּמְשׁ( ביִתְכדְִכוּ .אָבַּבוּ הֶזָבּ וֹדוֹבְכּ לַע אוּה ךְוּרָבּ שׁוֹדָקַּה
th
7 chapter
."דֵבַּכֲא ידְַבַּכְמ יִכּ" :)'ל 'ב ,'א
In this chapter I will explain the obligation to ,הֶשֲׂעַת אלֹ תַוְצִמ ןֵכּ םַגּ איִה בֵלַּבּ םָנִּח תַאְנִשֶּׂשׁ ףַאְו
accept the discipline (yoke) of mitzvot that are
contingent on one’s speech and thought. The רֵמוֹשׁ אוּה םִאֶשׁ ,ַעוּדָי םוֹקָמ לָכִּמ ,וֹבִּלִּמ הּרָקְָעְל בָיֻּחְמוּ
transgressions of one who does not discipline his וֹמְכּ .ןַמְזַּה ךְֶשֶׁמְבּ הּרָקְָעְל לוֹדָגּ ַעוּיִּס אוּה ,רֵבּדְַלִּמ וֹמְצַע
speech are very likely to exceed his merits.
ַחרְֵכֶהְבּ ,טֵשַּׁפְּתִהְל םוֹקָמ וֹל ןיֵאְו ,יִלְכִבּ הָיוּבֲחַה שֵׁאָה

תקֶֶזַּחְתִמ ,הֶז ןָיְנִעְבּ רֵבּדְַמ םִא ןֵכּ ןיֵאֶשּׁ הַמ .הָבַּכְּתִמ איִה
Now to conclude this essay with the subject that we began.
Each day we recite (Devarim 11:18) “And you shall place these .הָאְנִשַּׂה
words of Mine on your hearts and on your soul,” which is an
affirmation of the acceptance of mitzvot, as Chazal have taught יִנֲאַו םירִָתְּסִמַּבּ שׁיִא רֵתָסִּי םִא" :)ד"כ ג"כ הָיְמרְִי( ביִתְכּ .י
(Gemara Berachot 2a), and this affirmation is inclusive of all
mitzvot, whether they involve one’s actions or one’s speech or יִנֲא ץרֶָאָה תֶאְו םִיַמָשַּׁה תֶא אוֹלֲה ,'ה םֻאְנ וּנֶּארְֶא אלֹ
one’s thoughts. This concept is taught in perashat Nitzavim ירֵקְִתּ לַא :)'ד אשָׂנ אָמוּחְנַתּ( ל"ַזֲח וּשׁרְֵפוּ ."'ה םֻאְנ אֵלָמ
(Devarim 30:14) “Because this matter (this Torah) is very close
to you, in your mouth and in your heart (i.e., in your mind) to :רֵמוֹא ,רֶתֵסַּבּ הָשִּׁא םָדָא ףַאָנ ?דַציֵכּ ,וּנֶּארְַא אָלֶּא וּנֶּארְֶא
perform them.” Yet one who is accustomed to speak and think יַלָע :אוּה ךְוּרָבּ שׁוֹדָקַּה רֵמוֹא ?יִנֵעדְוֹי יִמוּ ,יִנֵאוֹר יִמ
about anything at all that comes to mind (without any restraints
or discipline) will rationalize to himself that this “acceptance” ,ףֵאוֹנַּה תרַוּצְבּ דָלָוַּה תרַוּצ רַצ ?דַציֵכּ .תוֹיּרְִבַּל וֹתוֹארְַהְל
goes only as far as doing what Hashem Yitbarach commanded us .הָבוֹטְל )הֶזָבּ אֵצוֹיַּכְו( אָנְוַגּ יאַהְכוּ .וֹנְבּ אוּהֶשׁ םיִעדְוֹי ל ֹּכַהְו
and not to do anything that the Torah forbids. But restraining
22
his words and thoughts (and exercising discipline over what he שׁוֹדָקַּה ,םֵסרְַפְּתִיֶּשׁ הֶצוֹר וֹניֵאֶשׁ ףַא ,רֶתֵסַּבּ הרָוֹתּ דַמָל
would say) was never even a thought in his mind at all. But
truthfully that is not so because “acceptance” is inclusive of all ךְֵשְׁמֶהְבּ ,וּנֵנָיְנִעְבּ אוּה ןֵכְו .תוֹיּרְִבַּל וֹמְסרְַפְמ אוּה ךְוּרָבּ
of the mitzvot of the Torah. ערָָה ןוֹשָׁלִּמ וֹמְצַע רֵמוֹשׁ שׁיִאָה הֶזֶּשׁ ,םֵסרְַפְּתִי יאַדַּוְבּ ןַמְזַּה
Therefore one must be very careful when reciting this part of the םִע תַחַנְבּ וֹרוּבּדְִו ,תֶמֱא וירָוּבִּדּ לָכְו ,תוּנָציֵלְו תוּליִכרְוּ

שֵׁדּקְַתִיְו .לֵארְָשִׂיְבּ תרֶֶאְפִתְלוּ םֵשְׁל וֹמְשׁ הֶיְהִיְו ,תוֹיּרְִבַּה
22. Meaning, he assumes that “acceptance” only applies to actions and not to
thoughts or speech. וּארְ :וֹרֵבֲחַל דָחֶא רַמאֹּיֶשׁ ,אוּה ךְוּרָבּ שׁוֹדָקַּה לֶשׁ וֹמְשׁ

91 90 ז קרפ 'ז קרֶֶפּ םייח ץפח .ויָתוֹיֻּכְזִּמ הרימשה תבוח סרטנוק .ל"ַנַּכְו הרָוֹתַּבּ תוֹבוּתְכַּה םיִבּרְֻמ ויָתוֹנוֲֹעֶשׁ ,דֹאְמ יוּצָמ ,וֹרוּבִּדּ רֵמוֹשׁ וֹניֵאֶשׁ יִמ .הָבָשֲׁחַמְבוּ רוּבּדְִבּ תוֹיוּלְתַּה תוְֹצִמַּה לֹע תַלָבּקַ בוּיִּחְבּ הָבָשֲׁחַמַּהְו רוּבִּדַּה קֶלֵחְבּ ןיִיוּלְתַּה ,ןיִשָׂעְו ןיִואָלּ