Page 101 - הזמן של אנני - יודי מרטון

‫יודי מרטון |‪101‬‬

‫פרק ‪ - 19‬הרפתקה‬

‫ניצבנו בתחילת שביל‬
‫שהוביל לתוך יער עבות‪ ,‬אלרנון‬
‫לא נראה בסביבה‪ ,‬אנני אמרה לנו‬
‫שהיא זאת שתקדם אותנו‪ ,‬עכשיו‬

‫היא יודעת איך‪.‬‬

‫אמנם היום היה בהיר מאוד‪ ,‬אבל השביל בן העצים היה מאוד מוצל‪.‬‬
‫ענפים שפה ושם נפלו עליו‪ ,‬או חסמו אותו‪ ,‬לא הפריעו לנו בתנועה שלנו עליו‪,‬‬
‫כי התנועה שלנו הייתה מדומה‪ .‬בהתחלה זה היה די משונה‪ ,‬ובאופן בלתי‬
‫תודעתי התכופפנו כאשר ענף היה בגובה ראשנו‪ ,‬אבל מהר למדי התרגלנו‬

‫לעבור ״דרך״ מה שהפריע לנו במסלולינו‪.‬‬

‫לא ראינו שום חיות גדולות‪ ,‬רק המוני פרפרים בגוונים וצורות‬
‫וקישוטים שונים‪ ,‬פה ושם ציפור קטנה הופיעה‪ ,‬ועברה לידינו מבלי להתייחס‬

‫אלינו‪ ,‬כי הרי לא היינו קיימים‪.‬‬

‫לאחר כברת דרך די שגרתית‪ ,‬ראינו מרחוק מבנה לבן‪ ,‬אנני התלהבה‬
‫והאיצה אותנו לכיוונו‪ .‬הבית היה קטן עם תריסים אדומים‪ ,‬גג רעפים ירוק‪,‬‬
‫ודלת עם חלק עליון חצי עגול‪ ,‬ממש בית אגדות קלסי‪ ,‬רק ששלגיה לא תצא‬

‫ממנו ותתחיל לשיר לנו עם שבעת גמדיה‪.‬‬

‫אנני התלהבה כמו ילדה קטנה‪ ,‬טוב היא הייתה ילדה קטנה‪ ,‬ושאלה אותי‪,‬‬
‫איך נכנס לבית או איך נקרא למי ששוכן בתוכו לצאת אלינו ? זו הייתה‬

‫סיטואציה מוזרה‪ ,‬רק לראות בלי אפשרות לפעולה‪.‬‬

‫הפתרון היה מבריק ופשוט להפליא‪ ,‬אנני הרימה את קולה וצעקה‬
‫״אלרנון בוא‪ ,‬אפוא אתה אנחנו צריכים אותך״ הנרי ואני הסתכלנו מסביב‪,‬‬
‫ואלרנון הופיע כמו איזה ג׳יני מהמנורה‪ ,‬ואמר ״כן אנני יקירתי מה משאלתך‪,‬‬

‫אני לשירותך״ תוך כדי צחוק מתגלגל‪.‬‬