Page 136 - הזמן של אנני - יודי מרטון

‫הזמן של אנני |‪136‬‬

‫פרק ‪ - 26‬החוף‬

‫ניצבנו לחופו של ים‪ .‬הגלים‬
‫היכו בחוף והמייתם הייתה רכה ‪,‬‬
‫החול היה זהוב ואנני ניסתה לגעת‬
‫בו ‪-‬היה לו מרקם של בד מחוספס‬
‫עם שיערות ‪,‬אנני צחקה כשהבינה‬
‫שהיא נוגעת בשטיח שבסלון ‪,‬‬

‫ההדמיה הייתה מושלמת‪.‬‬

‫רצועת החוף הייתה די רחבה ‪,‬ובשוליה היה מספר בקתות בנויות בצורה‬
‫גסה וקירותיהם היו עשויים מעלים גדולים שדמו לכפות של תמר במחוזותינו‪.‬‬

‫מרחוק ראינו ישובות דמויות לבנות ‪,‬אנני הורתה לקופסא להתקדם ‪,‬‬
‫התקרבנו וראינו שלושה מעגלים של חלמונאים ישובים על מחצלות עגולות‬
‫שהשיקו אחת לשנייה והן היו בצבע טבעי‪ .‬בכל מעגל היו כעשרה חלמונאים‬
‫שישבו בשיכול רגליים וידיהם היו פשוטות כלפי חבריהם שהיו משני צידי‬

‫גופם‪.‬‬

‫מוסיקה חרישית וקצבית נבעה ‪,‬ולא ברור מה היה מקורה ‪,‬הם נעו‬
‫שמאלה וימינה בהתאמה ‪,‬שעיניהם הגדולות והכחולות ופניהם העגולות‬

‫והכחלחלות ‪,‬מביטות קדימה נוכח פניהם לנקודה שבמרכז המעגל שיצרו‪.‬‬

‫במרכז כל מעגל היה כדור גדול שחור ומבריק שנראה כעשוי מפורצלן ‪,‬‬
‫הוא שיקף את החלמונאים שמסביבו ‪,‬ויצר מצב מהפנט והזוי של המאורע‪.‬‬

‫״מה הם עושים סבא ?למה הם נעים ככה ?״ תמהה אנני‪.‬‬

‫״הם עושים מעין מדיטציה״ עניתי ‪,‬״הם כאילו מתחברים למשהו‬
‫דמיוני ‪,‬הם מרוכזים מאוד״ הוספתי ‪,‬ומעניין מהו התפקיד של הכדור השחור‬

‫?תהיתי לעצמי‪.‬‬