Page 134 - הזמן של אנני - יודי מרטון
P. 134
הזמן של אנני |134
הנרי לא הגיע היום ,הוא היה צריך בעל זאת לחזור לעבודה ,מה לעשות
משלמים לו משכורת וחייבת להיות הצדקה לכך.
בזמן ארוחת הצהריים התלוצצנו על ההטעיה שעשה אלרנון לאביה של
אנני -מייקל ,אנני אמרה לי שהיא אולי תיתן נשיקה לקופסא ,חשבתי שאולי
נשיקה זה לא במכלול המושגים של הקופסא ,לכן היא החליטה לוותר...
הסברתי לאנני ,בשפה גבוהה -היא הרי יכולה להבין ,את מה שאלרנון
סיפר לי בבוקר .מצא חן בעיניה האפשרות להיות במקומות אחרים עם
הקופסא ,והיא הציעה את חדרה בביתה ,בין הבובות והצעצועים .לא היה נראה
לי ,זה קצת מוריד את הקופסא בדרגה ...והופך אותה לעוד צעצוע.
ואנני חשפה לי תובנה ? שאיך לא חשבתי עליה בעצמי ואשר הייתה
כל כך טריוויאלית ,אלרנון שאנחנו רואים הוא הקופסא ! הוא הייצוג הוויזואלי
שלה ,היא התלבשה על דמותו בכדי לאפשר לנו תקשורת איתה בצורה אנושית
יותר .
הילדה היא פשוט גאון ,או בשפת החינוך הנכון בעלת יכולת.
כמובן שנשאלה השאלה איך אלרנון הקופסתי ,לא ידע על מאורעות
העבר של נותנה ,והתפלא בעצמו על דברים שהוא בעצמו יודע כקופסא ,אולי
ההדמיה שלו הייתה מושלמת והיא הייתה עם הזיכרון של אלרנון האמיתי ,
וה״חינוך״ של אנני קשור בידיעה של דברים שמעבר ליכולת של ה״אלרנון״.
אחרי שאכלנו ,אנני ירדה עימי למטה ,נגשה לקופסא ,לקחה אותה
והלכה לסלון ,ואמרה לי שהיא רוצה לבצע את המסע הבא על השטיח ,זה
נראה לה יותר נוח .היא גם סידרה לנו שני כיסאות מטבח שנוכל לשבת
ול״עוף״ כדבריה בנוחיות.
זרמתי איתה.
הנחתי את הקופסא בן שנינו ,תהליך האתחול היה פשוט משגע ,אנני
צרחה ואני איתה ,אבל לאחר שהכול נרגע ,טסנו דרך ערפילים הזויים של
