Page 129 - הזמן של אנני - יודי מרטון

‫יודי מרטון |‪129‬‬

‫אני מתנצל ‪...‬טוב ?בהמשך ראינו צבעים בחלל כמו בסרט פנטסיה ‪,‬זה היה‬
‫יפה מאוד ‪,‬וזה היה מכל הכיוונים ‪,‬לאחר מכן הכול השתנה וראינו על שביל‬
‫בין עצים ‪,‬דמות מצוירת גבוהה ‪,‬עם גלימה ורודה שאחריה קיפצצו שבעה‬
‫גמדים לבושים בסרבלים שחורים עם קשקוש של פרחים ‪.‬מישהו העתיק כאן‬
‫את הסיפור מדיסני ‪.‬אחרי זה הדמות השתוללה ורקדה ‪,‬ואז הם הלכו למעין‬
‫מערה ושם היו יהלומים גדולים ‪,‬הם שמחו נורא ‪,‬ותוך כדי שירה הם אספו‬
‫אותם לתוך שקים גם הם ורודים ‪,‬משם הם הלכו לביתם ‪,‬שהיה עם גג רעפים‬
‫אדום וקירות צהובים וחלונות ירוקים ‪,‬ואז הגיע סוף הסיפור ‪,‬ושוב נשמעה‬
‫המוסיקה של הסיום וזה נגמר ‪,‬חמש דקות וזהו‪.‬״ נאנח בהקלה מייקל ‪,‬והוסיף‬
‫״הסרט הזה לא היה בעצם בתלת מימד אמיתי כפי שאני מכיר ‪,‬הדמויות היו די‬

‫שטוחות״ אמר כידען אמיתי‪.‬‬

‫מיה הקניטה את בעלה ״ומזה עשית סיפור כזה גדול ‪,‬שהתחממת כל כך‬
‫?״‬

‫״את צודקת ‪,‬ואני שוב מבקש סליחה״ אמר מייקל וניגש לביתו ‪,‬הרים‬
‫אותה בידיו וחיבק אותה חזק ‪,‬ואמר לה ״אני אוהב אותך פוצי ‪,‬את סולחת לי‬
‫?״ ״כן ‪,‬וגם אני אוהבת אותך ‪,‬אבוש״ אמרה הקטנה וחיבקה את אביה ‪-‬סוף‬

‫טוב הכול טוב‪.‬‬

‫״ואתה מבטיח לצאת מהעבודה בשעה יותר מוקדמת ?״ הוסיפה ‪,‬״מאוד‬
‫אשתדל ‪,‬את חשובה לי״ אמר לה אביה ‪,‬והוריד אותה על הרצפה תוך כדי‬

‫שהוא מלטף את שיערה‪.‬‬