Page 138 - הזמן של אנני - יודי מרטון

‫הזמן של אנני |‪138‬‬

‫״אלרנון שלי שוב ‪,‬לאן נעלמת ?״ צעקה אנני ‪,‬הרגעתי אותה והזכרתי‬
‫לה שאנחנו רק עדים למאורע מסוים ואין אנחנו יכולים להשפיע עליו ‪,‬וכשזה‬

‫יגמר ‪,‬אלרנון ישוב להיות איתנו‪.‬‬

‫החלמונאים החלו לנוע יותר ויותר לאט ואז נעמדו ‪,‬הרימו את ידיהם‬
‫והורידו אותם והצמידו אותם לצידי גופם ‪.‬האור החל לדעוך ‪,‬הכדורים חזרו‬
‫להיות שחורים ‪,‬ואלרנון בגלימתו הרגילה והלא זוהרת ניצב במרכז ‪,‬מסתובב‬
‫במהירות וגלימתו מתנופפת כריקוד הדרוויש מהמסדר המוולוי שמטורקיה כדי‬
‫להגיע כנראה לשיכרון חושים‪ .‬לאחר כשלושים סיבובים ‪,‬נעצר רכן על גבי‬

‫החול שהיה בן המחצלות ‪,‬וצעק ״אורה״ ‪,‬ואז הכול נגמר ‪.‬‬

‫החלמונאים התפזרו ‪,‬והלכו לבקתות שבפאתי החוף ‪,‬אלרנון עצמו‬
‫עמד ‪,‬וחיוך גדול על פניו ואז ניגש אל החוף והיזה על פניו מים ‪,‬התיישב ורגליו‬

‫ישרות ונוגעות בקצה הגלים ‪,‬ונראה כנח‪.‬‬

‫״למה הוא לא מתייחס אלינו״ נעלבה אנני ‪,‬״כי ראינו את אלרנון‬
‫האמיתי ‪,‬המחליף של ספירלאון ‪,‬ולא את אלרנון של הקופסא״ הסברתי‪.‬‬

‫״אהה‪..‬״ אמרה אנני בלי חשק רב ‪,‬״ומה קרה פה ?״ שאלה ?היא‬
‫קראה ‪,‬להפתעתי הרבה ‪,‬תוך כדי שהיא נעמדת על הכסא ‪,‬״אלרנון שלי‬

‫מהקופסא ‪,‬בוא בבקשה״‬

‫ונחשו ‪,‬אלרנון שלה אכן הופיע ‪,‬הוא היה רגוע ‪,‬ושאל ״כן יקירתי ‪,‬אני‬
‫לרשותך ‪,‬מה משאלתך ונען״ אני התפרצתי בצחוק ‪,‬ותפסתי את בטני מרוב‬
‫כאב ‪,‬אנני הסתכלה עלי משועשעת ‪,‬צחקה קצת איתי ‪,‬ושאלה אותי ״סבוש ?‬

‫מה קרה לך ?״‬

‫״עזבי ‪,‬הג׳יני של אלאדין הגיע ‪,‬ואני לא שערתי שזה יהיה כך״ אמרתי‬
‫והפסקתי לצחוק‪.‬‬

‫אנני לא התייחסה אלי ‪,‬לא הייתי חשוב כרגע ‪,‬היא הייתה חייבת לקבל‬
‫תשובה על מה שראינו‪.‬‬