Page 213 - הזמן של אנני - יודי מרטון

‫יודי מרטון |‪213‬‬

‫גרם מדרגות תלול הוביל לעומק ההר‪ ,‬ראינו גוש אור יום חזק בחלקו‬
‫התחתון‪ ,‬נכנסנו והדלת נסגרה אחרינו‪ .‬אורות צהובים ורכים נדלקו ועזרו לנו‬

‫בדרכינו במורד המדרגות‪.‬‬

‫הקירות של פיר המדרגות היו מסותתים ביד אומן‪ ,‬כשהגענו לסוף‬
‫המדרגות בעומק שהיה להערכתי כשלושים מטרים‪ ,‬נכנסנו לחדר גדול ולבן‬
‫ומואר באור יום נעים לעין‪ ,‬האור נבע ממנורות מתכת מעוצבות שהיו לאורך‬

‫כל הקירות‪.‬‬

‫הפתח היה צמוד לקיר השמאלי של החדר הגדול ועליו ראינו ציור‬
‫פרסקו גדול ומדויק להפליא של שתי דמויות ארוכות גוף ובגלימות ורודות‬
‫ומעוטרות‪ ,‬פניהם היו תכלכלים יפים ומחייכים‪ ,‬ברקע שלהם נראה מקדש‬
‫החלמונדום הרם והנישא בעל הכיפה השחורה שנתמכה על גבי עמודי השיש‬

‫הלבנים והמעוטרים‪.‬‬

‫״סבא‪ ,‬אלה ספירלאון ואריתאה‪ ,‬הם מאוד יפים נכון ?״‬

‫״מהממים‪ ,‬ומלכותיים מאוד״ עניתי‪ ,‬הייתי מופעם‪ ,‬לא הבנתי מי מה‬
‫ואיך‪ ,‬מי יצר את המקום המופלא הזה ומה משמעותו‪.‬‬

‫גודל החדר‪ ,‬שהיה משום מה מאוורר היטב וללא ריחות של מקום סגור‪,‬‬
‫היה כמאתיים מטר רבועים‪ .‬התקרה הייתה גבוהה ומקומרת‪ ,‬במרכזו ראינו‬
‫שולחן עץ גדול ומסיבי עם רגליים מעוצבות‪ ,‬אשר גולף ביד אומן‪ .‬מסביבו היו‬
‫כיסאות עץ בעיצוב של ימי הביניים עם מסעד גבוה שהיו מרופדים בבד אדום‬

‫ורקום‪ .‬הכסאות היו מוכנים משום מה לבאים‪ ,‬אבל מיהם הבאים ?‬

‫הכול היה נקי מאוד וללא קורי עכביש או ליכלוך כל שהוא‪.‬‬

‫בצד על גבי שטיח שנראה כעשוי בעבודת יד‪ ,‬ראיתי כורסת עץ לבנה‬
‫ונוחה המעוטרת בעלי זהב‪ ,‬לידה עמד שולחן קטן ועגול שעליו היה מונח כובע‬
‫סגול משונה עם ציצית מחודדת בראשו‪ ,‬ליד הכובע הייתה מונחת טבלה שחורה‬

‫מזכוכית שהיבהבה בצבע אדום כהה‪.‬‬