Page 103 - אשולין / יודי מרטון

‫אשולין ‪ /‬יודי מרטון‬

‫אך דור לא נרדם‪ .‬הוא שכב על גבו והרהר‪ ,‬תוהה מה מצפה לו‪ .‬מחשבות‬
‫ופחדים סבבו במוחו "ואם לא אצליח? מה יהיה?" הוא ניסה לעודד את עצמו‬
‫"אבל כולם לפני הצליחו‪ ,‬גם סבא רועי שלי‪ .‬גם אני יכול‪ .‬עד עכשיו הייתי‬

‫בסדר‪ ,‬אשולין אפילו אמרה לי‪ ,‬שביצעתי את המשימות בהצלחה‪."...‬‬
‫מחשבה רדפה מחשבה‪ ,‬התלבטות רדפה התלבטות‪ .‬בעמקי מוחו לא הספיק‬

‫לנקר הספק "אוף‪ ...‬למה הייתי צריך את זה?‪"...‬‬

‫"כי אתה טוב‪ .‬תירגע חמוד ותישן" אמרה אשולין בקול רך‪.‬‬

‫דור נירדם וחלם על אוהל ענק מלא ילדים קטנים‪ ,‬שצרחו כל הזמן‪ .‬הוא‬
‫התעורר מהחלום המעצבן‪ ,‬התהפך לצד השני ונרדם שוב‪ .‬אין ספק שהיה זה‬

‫לילה לא נעים במיוחד‪.‬‬

‫אך גם הלילות הפחות מוצלחים מסתיימים לבסוף‪ .‬הבוקר עלה‪ ,‬השמש הפציעה‪.‬‬
‫דור התעורר ושפשף את עיניו‪ .‬הוא ראה את אשולין טובלת את עצמה בבריכה‬
‫שיצר המעין‪ ,‬מתיזה באמצעות כנפיה וראשה מים לכל הכיוונים‪ .‬אשולין נראתה‬
‫שמחה במיוחד ולפתע אף החלה לשיר כבת עשרה בקולי קולות שיר שמילותיו‬

‫לא היו ברורות אך היה מאד קצבי וסוחף‪.‬‬

‫דור עמד מופתע בשולי הבריכה‪ .‬אשולין רמזה לו בכנפה שיצטרף‪ .‬משועשע‬
‫לגמרי נכנס גם הוא למים החמימים בבגדיו‪ .‬הוא התיז על הציפור ועל עצמו‬

‫וחש איך הוא הולך ומשתחרר ממועקות הלילה והאירועים שעבר‪.‬‬

‫שניהם המשיכו לנתר‪ ,‬להתיז ולשיר שירים ללא פשר‪ .‬הם ממש נהנו!‬

‫לאחר שנרגעו‪ ,‬יצאה הציפור מהמים והתנערה ככלב‪ ,‬מייבשת את נוצותיה‬
‫הססגוניות והמבהיקות מניקיון‪.‬‬

‫דור יצא גם הוא מהבריכה והרגיש רענן ושמח‪ .‬הוא התייבש בשמש המדבר‬
‫ולאחר מכן אכל ארוחת בוקר טובה‪ .‬כעת ידע שהוא מוכן לאתגר‪ ,‬שהבין‬

‫שאולי יהיה האחרון‪.‬‬

‫‪102‬‬