Page 101 - אשולין / יודי מרטון
P. 101
אשולין /יודי מרטון
מספר גברים הוציאו חלילים קטנים מכיסיהם והחלו לנגן סלסולי מנגינות
נעימות ועליזות .גברים אחרים ,לבושים בגלביות צחורות ,רקדו בשורה ונגנו
בכלים דמויי מצלתיים.
היום עבר בנעימים .טאמי נישאר ליד דור והביט עליו במבטים מעריצים .דור
צפה בתחרות רוכבי הגמלים ,שערכו לכבודו ואפילו הצליח ללמוד מספר מילים
בשפת הטאמאשק .כולם היו מאוד נחמדים אליו.
דור נהנה מהחגיגות ,אבל במקביל חיכה בקוצר רוח ללילה .הוא חשב לעצמו,
שהיה מעדיף להיות עכשיו בביתו הממוזג ולשחק משחקי מחשב ,ואם לא בבית
לפחות בנווה המדבר עם אשולין .אבל הוא ידע שעוד הרבה לפניו ,המשימות
עדיין לא תמו.
הלילה ירד והם התארגנו לשינה על המחצלות .ככבוד לאורח ובשביל לאפשר
לו לשמור על פרטיותו קיבל דור "חדר פרטי" -פינה בצד האוהל ,מוסתרת
בווילון .הוא שמח כי הבין ,שכך תהייה לו אפשרות קלה להתחמק בלילה.
תשוש מאירועי היום נרדם דור וישן שינה עמוקה .בחצות הלילה הופיעה
אשולין בחלומו "קום ,דור ,התעורר! צא מהאוהל ומהמחנה .אני מחכה לך.
תראה אותי מעבר לאוהל האחרון".
דור התעורר ,חבש את הברדס לראשו .הוא ראה ,שהבגד שלו הפך בחזרה
לשחור .הוא ליטף את ראשו של טאמי ,שישן בקרבתו ,ולחש באוזנו " ָּשל ֹּום".
הוא התחמק מהאוהל והתקדם בריצה שפופה עד לקצה המחנה.
אשולין חיכתה לו ,נוצותיה שחורות משחור .היא הייתה ללא האוכף על גבה.
דור טיפס עליה ,חיבק את צווארה ואחר כך אחז בחוזקה בנוצותיה .הציפור
היא אצה והמריאה מובילה אותם לחוף מבטחים ,לנווה המדבר שלה.
יש אומרים ,שעד היום ,בחגיגות 'ב ֹּוא ַה ַמ ְל ָּא ְך ד ֹּור' שרים בני שבט
הטוארג בקול רם " ָּשל ֹּום" ומקווים שהמלאך הלבן יגיע שוב ויבקר אותם.
100
