Page 96 - אשולין / יודי מרטון

‫אשולין ‪ /‬יודי מרטון‬

‫הוא ניגש אליו והתיישב לידו‪" .‬מה קרה חמוד‪ ,‬איך הגעת לכאן?" שאל‬
‫בעברית‪ .‬הילד הבוכה הסתכל על דור‪ ,‬כאילו בחן האם יוכל לסמוך עליו‪.‬‬
‫כנראה שבטח בו‪ ,‬כי הוא התרפק על הנער‪ .‬הוא החל לדבר‪ ,‬אבל דיבורו היה‬

‫חלוש ושפת הדיבור לא הייתה מובנת לדור‪.‬‬

‫דור עזר לילד לקום‪ ,‬עודד אותו בחיבוק‪ ,‬וראה שפניו היו שחומים אדומים‬
‫מהשמש היוקדת‪ .‬דור סימן לו‪ ,‬שינסה לטפס איתו על דפנות בור המשפך‪.‬‬

‫אבל זה לא צלח בידם‪ .‬החול לא הפסיק להדרדר בין רגליהם‪ .‬ללא אחיזה לא‬
‫הייתה להם אפשרות לצאת‪.‬‬

‫דור המיואש התיישב וניסה לחשוב על פתרון למצב הביש‪ .‬הוא הבין‪ ,‬שזו‬
‫המשימה והחליט להתמודד איתה בעצמו‪.‬‬

‫"אני חייב לחשוב‪ ,‬חייב לפעול ‪ .‬איך? מה לעשות? ללא מים לא נשרוד כאן‬
‫הרבה זמן" רצו המחשבות במוחו‪ .‬בשלב מסוים אפילו האשים את אשולין‪.‬‬

‫"מה עשית לי? למה?" רטן‪.‬‬

‫ואז נזכר במשל על הצפרדע‪ ,‬שנפלה לתוך כד החלב‪ ,‬משל שסבא רועי אהב‬
‫לספר לו‪ .‬הצפרדע לא נכנעה‪ .‬היא המשיכה לשחות‪ ,‬גם כשהתעייפה‪ .‬התנועות‬
‫הרצופות של רגליה הפכו את החלב לחמאה‪ ,‬וכך הצליחה לצאת בריאה ושלמה‬

‫מהכד‪.‬‬

‫"זה יעבוד?" הוא שאל את עצמו‪ .‬הוא היה סקפטי‪" ,‬הרי חול איננו חלב ואני‬
‫לא צפרדע‪ ,‬ואולי זה מצליח רק במשלים של סבא‪ ,"..‬אבל זה היה הרעיון‬

‫הטוב ביותר שעלה במוחו‪ ,‬ולכן החליט לנסות‪.‬‬

‫הוא סימן לילד ללכת אחריו‪ .‬הם התחילו ללכת בסבלנות ובאיטיות על דופן‬
‫המשפך‪ ,‬בצורה ספירלית‪ ,‬מדרדרים בזהירות את החול ברגליהם‪ .‬כל סיבוב‬

‫יצר שכבה של חול על גבי השכבה הקודמת‪.‬‬

‫‪95‬‬