Page 105 - אשולין / יודי מרטון
P. 105
אשולין /יודי מרטון
דור תהה בליבו בלא מעט טרוניה "למה לא נכנסת פשוט דרך המרפסת הזו,
לא יותר פשוט מאשר להפחיד אותי כל כך?"
"כי זה יותר אני .אני אוהבת להרגיש ,שאני נכנסת לכאן בצניחה .זה כל פעם
מרגש אותי לדעת שהגעתי לכאן" הסבירה אשולין במחשבתו.
"לא משכנע" חשב דור.
אשולין התקרבה אליו ופנתה אליו בטון חגיגי "ברוך בואך אל ביתי הדל".
היא הוסיפה "כאן אני שוהה את רוב ימי ,מנעימה את זמני במחשבות ,רצונות
וחלומות .מכאן אני יוצאת כדי לתור את העולם במעופי במרומי השמיים,
מוסתרת מעין רואה".
דור ,שנרגע ,אמר בהתפעלות "איזה יופי של מקום! אבל יש לי שאלה :איך
כל הנורים האלה מאירים? הרי אין לך כאן חשמל".
אשולין ענתה בגאווה לא מוסתרת "המקום קיים אלפי שנים .לפני שאתם
בכלל ידעתם או חשבתם על כבלים אופטיים ,אני ידעתי עליהם .כל המקום
מרושת באין ספור חוטי זכוכית בסלע ,והם אלו שמעבירים את אור השמש
פנימה".
דור התפעל מאד .הוא נזכר במה שלמד בשיעורי מדעים על אנרגיה סולארית
וחשב שהוא מבין את הנושא .בכל זאת הרגיש שהוא רוצה לדעת עוד ולכן
המשיך לשאול "איך הכנסת את חוטי הזכוכית בסלע הקשה הזה?".
אשולין עמדה לידו והסבירה בסבלנות רבה "המקום היה בעבר הרחוק מאוד
הר געש .ההר השחור הזה היה הלבה שהתקרשה כעמוד בלוע שלו .החוטים
הועברו ונשזרו בזמן שהלבה הייתה צמיגית ולא רותחת ,על ידי עשרות עופות
חול כמוני .זה היה אירוע של אחדות נדירה ויחידה ,בשביל ליצור לנו את
מקום היווצרותנו מחדש".
104
