Page 107 - אשולין / יודי מרטון
P. 107
אשולין /יודי מרטון
אשולין נעמדה מאחור דור ולחשה בקול ענוג "הנה מחמל נפשי ,משוש חיי,
תפארת בריאתי וחלומי .הטלתי אותה לפני כשנה והיא רק מחכה לך ,דור ילדי.
היא -אני .והיא שלך ,באהבה".
דור ממש רעד מהתרגשות .האגדה מתגשמת .הוא הרגיש בכל מאודו "עכשיו
אני בשבילה ,בשביל אשולין שלי".
דור הסתובב לעבר אשולין והתכוון לחבק אותה ,אך ראה שהיא מתרחקת
ממנו ,מתקדמת לכיוון הפתח .הוא רץ אחריה וקרא "מה לעשות עכשיו?"
ואשולין הגיבה "אתה תדע!".
היא עמדה על מרפסת הסלע ,פרשה כנפיה וקפצה למטה מעופפת לדרכה.
106
