Page 109 - אשולין / יודי מרטון

‫אשולין ‪ /‬יודי מרטון‬

‫אותה‪ .‬הביצה הייתה מאוד חלקה‪ ,‬כמו חרסינה עדינה‪ .‬מקרוב שם לב שהיו לה‬
‫גוונים של שחור ושל כחול עמוק‪ .‬היא הייתה מבהיקה‪ ,‬זוהרת ומאוד יפה‪.‬‬

‫בעדינות ובזהירות הרים דור את הביצה והתפלא על קלות משקלה‪" .‬היא מאד‬
‫שונה מביצת היען הלבנה‪ ,‬שמצאנו ניקודין ואני" חשב לעצמו‪.‬‬

‫הוא התיישב משוכל רגליים‪ ,‬הניח את הביצה בין רגליו וחיבק אותה‪ .‬הוא‬
‫התרכז במשימה ובתוך כך עברו במוחו המראות שראה והמאורעות שעבר‪.‬‬

‫קולות המיה חרישית של רוח שניגנה בפתח המערה ובפיר שלה החלו להתנגן‪,‬‬
‫מעין מנגינה שקטה לרוגע ומנוחה‪.‬‬

‫שעות עברו ושום דבר לא קרה‪ .‬דור שלא זז ממקומו החל לחוש בגופו ליאות‬
‫קשה‪ .‬הוא התרומם והביצה בזרועותיו‪ ,‬והחל לפסוע מעדנות לאט לאט ברחבי‬
‫המערה‪ .‬הוא חיבק את הביצה‪ ,‬שר לה שיר ערש כמו לתינוקת ישנה והקפיד‬

‫מאד לא להפילה וחלילה לא לשבור אותה‪.‬‬

‫הזמן עבר לאיטו‪ .‬השמש החלה לאסוף את קרניה האחרונות‪ .‬להפתעתו הרבה‬
‫של דור דעכו כל הנורים בחלל המערה‪ .‬רק בפינה הכחולה נשאר האור הרך‬

‫כשהיה ולא כבה‪.‬‬

‫דור נשכב על מצע צמר הגפן הרך והנעים‪ .‬הוא התכרבל על צידו‪ ,‬חובק את‬
‫הביצה בין זרועותיו ורגליו‪ .‬הוא היה רגוע ונרדם ממש מהר‪ .‬גם החלומות שלו‬
‫היו רגועים ונעימים‪ .‬בחלומו היו הוא וניקודין בשדה פרחים רחב ידיים‪,‬‬
‫צבעוני‪ ,‬יפה ומרהיב‪ .‬הם רצו והשתובבו‪ ,‬קטפו המון פרחים בכל צבעי הקשת‬

‫והפרחים עטפו אותם תוך כדי מרוצתם‪.‬‬

‫לילה של רגיעה אמיתית‪.‬‬

‫דור התעורר כשחיוך על שפתיו‪ .‬האורות חזרו למערה‪ ,‬הבוקר בא‪ .‬הביצה‬
‫הייתה בידיו‪ .‬הוא תהה בינו לבין עצמו אם מותר לו להניח אותה לרגע‪ ,‬אבל‬

‫‪108‬‬