Page 114 - אשולין / יודי מרטון
P. 114
אשולין /יודי מרטון
אשולין רבצה לידו ,ראשה אל על וסיפרה את סיפורה "כפי שידוע לך ,אנחנו
עופות החול ,ציפורי האש ,נשרפים מידי חמש מאות שנים .אבל אני לא! אני
מתחדשת באופן אחר.
אני מטילה ביצה.
הביצה שמקבלת אהבה ,חיבה ,נאמנות ,סבלנות ואומץ ,ממי שידוע שבא
במיוחד לטפל בה ,כמוך דור יקירי ,מבשילה בתוכה את התודעה של ההמשך
הבא .ואז כשהרצון מתגבר ולא דועך ,כשהרצון מתעצם היא פורצת ובוקעת
ומשחררת לעולם את הבריאה הבאה שלי .ואני ,שעפה כל הזמן למעלה
בשמיים ללא מנוחה ,נגוזה ונעלמת עם שקיעת השמש .ובזריחת השמש,
בקרניה הראשונות ,אני מופיעה כאילו תמיד הייתי .אני חדשה ורעננה .כל זה
קורה כאן במערה פעם בשישים שנים .כאן בוקעת הביצה .תמיד בתחילת יום
ההתחדשות ולעולם לא בסופו".
דור היה מרותק לסיפור ,אך הטרידו אותו גם השאלות לגבי עצמו "ומה הלאה?
עכשיו נחזור למשק של סבא רועי וסבתא יעל שלי?".
הציפור נאנחה וענתה "כן דור ,הדרך ארוכה יתכן שנצטרך לחנות ללילה .מחר
בבוקר ,אני מקווה ,נהיה אצל סבא שלך".
113
