Page 119 - אשולין / יודי מרטון
P. 119
אשולין /יודי מרטון
"לאן עכשיו?" שאל" .למערה שלנו ,כמובן" ענתה הציפור.
אך הם עדיין לא יצאו לדרכם .מרחוק הם ראו מספר דמויות מתקרבות אליהם
בריצה ,מנופנפות בידיהם בהתרגשות .כשהתקרבו הרצים ,ראה דור להפתעתו,
שאלו ניקודין ,אביה פאוליו ואימא יואנה .ומי רץ לפניהם בהתלהבות כה
רבה? פיופי החמוד ,לבן כשלג ,נובח בשמחה ומכשכש בזנבו.
דור הרים את הכלבלב וחיבק אותו בחיבה .פיופי ליקק את פניו של דור ,שהיו
עדין רטובים ממי האגם.
דור פנה אל ניקודין והוריה בשמחה אמיתית "איזה יופי לראות אתכם!"
הוא ערך חישוב מהיר במוחו .לפי מניינו עברו רק שלושה ימים מאז שנפרד
מהם ,אבל זה נראה לו כנצח ,אחרי כל מה שעבר .הוא שאל אותם "איך
ידעתם להגיע לכאן אחרי כל כך הרבה ימים?"
ניקודין ניגשה אליו וחיבקה אותו .יואנה לטפה את ראשו ופאוליו אמר "בסך
הכול זה היה אתמול אחר הצהריים ,לא ימים .מה עבר עליך?" דור הבין -
עולם אחר זמן אחר...
ניקודין סיפרה לו ,שמאתמול פיופי לא אוכל ושותה וכל הזמן מיילל .היא
הבינה ,שהפרידה מדור הייתה קשה לכלב .היום בצהריים ,כשקיבלו את המסר
מאשולין ,מיהרו להגיע לאגם ,שהיה לא רחוק מיישובם ,תוך כדי שפיופי כל
הדרך מזרז אותם.
דור פנה אל אשולין ,כשהכלבלב חבוק בזרועותיו והתחנן "בבקשה ,בבקשה
שיחזור איתי בחזרה ,בבקשה"...
ניקודין הסכימה עם דור .היא פנתה לאשולין והדגישה "את חייבת! הכלב הזה
עזר לנו והוא קשור אל הנבחר שלך .אנא ,את חייבת לו".
זו הייתה הפעם הראשונה ,שדור אכן הרגיש כך .אשולין חייבת לו אחרי כל
מה שהוא עשה בשבילה.
118
