Page 120 - אשולין / יודי מרטון
P. 120
אשולין /יודי מרטון
"אני לוקח אותו איתי וזהו" אמר בתקיפות.
אשולין צחקה ,צחקה וצחקה" .אתה לפעמים כל כך ילד קטן ,דור יקירי .למה
אתה חושב שקראתי להם לכאן להתייצב פה?" שאלה את דור וחייכה אליו
בעיניה חיוך טוב.
דור התבייש .הוא הבין שהיא צדקה ובעצם היא זו שרצתה ,שפיופי יחזור אתו.
הוא החזיר לאשולין מבט כשואל אותה "סולחת?" והיא ענתה לו במבט בלבד
"בוודאי!"
דור הכניס את הכלב לתיקו והקפיד שראשו יהיה בחוץ .הם נפרדו מהמשפחה
החמודה .דור ידע שלעולם לא יראה אותם יותר והצטער על כך מאד .הוא
לא אמר וגם לא העז ,אבל בהחלט הרגיש ,שניקודין הייתה יכולה להיות בת
הזוג שלו לחיים .היה לו מאוד חבל שלא יראה אותה שוב ,אבל מי יודע ,אולי
הוא עוד יופתע? בכל זאת הוא חי באגדה שהתגשמה....
דור עלה על גבה של אשולין והיא החלה לרוץ והמריאה .דור נופף בידו
לשלום עד שנעלמו הדמויות מעיניהם .הם טסו בחזרה למערת השינה .משם,
הוא ידע ,יחזרו לעולם הבית שלו.
המערה חיכתה להם .כעת כבר הכל היה מוכר וידוע לדור .פיופי הלך איתו
לפאתי המערה שם התרחץ דור והתארגן לשינה וללילה האחרון בהרפתקה.
דור והכלבלב ישנו מחובקים .הם היו מאושרים מהחברות שהתחדשה .דור
חלם ,שהוא צולל במים עמוקים וכל הדגים האדומים מדגדגים ומלטפים לו את
הפנים.
דור התעורר ,כשפיופי מלקלק את פניו" .יופי" הוא אמר .הוא התרומם והניף
את הכלב באוויר "חוזרים הביתה!"
119
