Page 57 - אשולין / יודי מרטון
P. 57
אשולין /יודי מרטון
מכל התאים עלו קולות בכי וצעקות .דור אזר כוחותיו וצעק בקול הכי רם
שיכול היה "הקשיבו הקשיבו ,שימו לב!".
יושבי התאים השכנים המשיכו בצעקותיהם וכלל לא התייחסו אליו .ואז החלה
ניקודין לשיר שירה נוגה ויפה.
לאט לאט השתרר שקט .יושבי התאים הקשיבו בדריכות ,כי היו המומים
ומוקסמים מקול שירתה היפה.
"מעולם לא שמעתי דבר יפה כזה ,מה את פיה?" שאלה אן ,שהפסיקה לבכות.
כשהשקט שרר ,אמר דור בקול רם "שימו לב .אנחנו בקרוב נשתחרר (בינינו
-לא היה לו מושג עדיין איך ,)...ואז נעבור בין התאים ונשחרר רק את
הראויים לטוב".
ניקודין הבינה את כוונתו מיד "אתה תבקש ממי שיעז לגעת בשרביט ,נכון?".
אן ביקשה הסבר.
ניקודין פנתה לאן ואמרה "מי שהוא אדם רע -השרביט שורף את ידו הנוגעת.
אדם טוב מוגן מכל רע ,כמוך" .ואז פנתה אל דור וביקשה ממנו תשובה ועידוד
"דור ,איך אתה מתכוון לצאת מפה?".
לדור הייתה הארה!
הוא צעק "שומר ,שומר ,בוא לכאן! יש לי זהב עבורך ,שחרר אותנו".
השומר השמן והמכוער ,שלמתניו בחגורתו היה צרור מפתחות של תאי הכלא,
הגיע וצעק "שקט פה!" הוא נראה מאוד מאיים עם החרב הארוכה והמעוקלת
שבידו.
56
