Page 72 - אשולין / יודי מרטון
P. 72
אשולין /יודי מרטון
רג'ואן ,שהיה כעת ללא שפם ,לאחר שגילח את חצי שפמו השני ,הרים את
ידו וצעק "עכשיו" .הלוחמים הורידו מכתפיהם את הקשתות ומטר של חיצים
הומטר לעבר החבורה הטובה.
כל בני החבורה התכופפו מיד .הורים גוננו על ילדיהם .כולם חיכו לנורא מכול.
רק דור וניקודין נותרו זקופים.
כל האנשים ,גם הרוכבים האכזריים שירו את החיצים וגם בני החבורה שאליהם
היו החיצים מכוונים נותרו משתאים .החיצים הרבים הגיעו במעופם עד לנקודה
מסויימת ואז ניתרו מחומת מגן הטוב שהקיפה את בני החבורה .החומה היתה
בלתי נראית ,אך ניכר שהיא חזקה ומוצקה .החיצים פגעו בה וחזרו כבומרנג
אל הרוכבים .חלק מהרוכבים נפגעו ,אחדים אף נפצעו אנושות.
"לא תוכלו לנו!" צעק דור בחימה .הוא הרגיש חזק ובוגר.
רג'ואן ענה בכעס גדול "אף אחד לא פוגע בכבודי! אנחנו מצוידים היטב ,נקיף
אתכם .יש לנו אוכל ויש לנו יכולות לחימה ,לכם אין לא זה ולא זה .אין
לכם דרך לעקוף אותנו! לא ניתן לכם להמשיך!".
"מה נעשה?" "אולי נחזור!" "אני מפחדת!" "אמא ,זה שוב האיש הרע הזה!"
"לא היינו צריכים לעזוב" "סיבכת אותנו" עוד ועוד קריאות עלו מבני החבורה
המיואשים.
"אשולין שלי ,מה נעשה?" צעק דור בראשו.
היא ענתה בראשו בנחרצות ,אך בקול מרגיע "הוצא את השרביט ,הרם אותו
מעל לראשך ,הסתכל לשמיים ,וקרא בקול גדול – אאורה אאורה!!!!"
דור הבין מיד .הוא שלף את שרביט התמיד מכיסו ,הרים את ידיו ,הניף את
השרביט לכיוון השמיים מעל לראשו ,וצעק בכל כוחותיו :
"א א ו ר ה א א ו ר ה!!!"
71
