Page 25 - חזקו בשנה החולפת

‫וכך כתב לנו חבר של שרוליק בעילום שם‪' :‬אני יודע את כישרונותיי החליט להרעיף חיזוק על הורים במצב דומה‪ .‬כך קם ארגון 'חזקו'‪ .‬הוא‬

‫וכוחותיי שאינם מהמזהירים‪ .‬תמיד הייתי מוגדר כבינוני ומטה‪ .‬שרוליק נוסע בכל רחבי הארץ לנחם ולעודד הורים שכולים‪ ,‬מארגן כנסים‬

‫ז"ל נתן לי הרבה מאוד כוח‪ ,‬רק מלראות את הדמות שלו התעורר בי מחזקים ומתמסר להקל ולסייע"‪.‬‬

‫ומה החלק שלך בכל זה? אני שואלת‪.‬‬ ‫חשק ללמוד ולהתעלות‪ .‬הפטירה שלו זעזעה אותי במידה שאין לתאר‪.‬‬

‫"אני נשארת בבית"‪ ,‬משיבה גב' קלוגר‪" .‬מהרגע הראשון ידעתי‬ ‫הקושי לראות את הטוב ביותר נקטף מעמנו שבר את לבי‪ .‬ואז החלטתי‬

‫שאסור לי להישבר‪ .‬הילדים האחרים היו שבורים כל כך‪ ,‬הם היו זקוקים‬ ‫לקחת משרוליק ז"ל את ברכת "אהבה רבה"‪.‬‬

‫אתם ודאי יודעים'‪ ,‬המשיך הבחור האלמוני לכתוב‪' ,‬ששרוליק נהג לי‪ .‬הרגשתי שעליי לחזק ולעודד אותם‪ ,‬יש לי תפקיד בעולם‪ .‬גם כעת‬

‫לבכות בברכת "אהבה רבה"‪ .‬לא שייך היה להישאר אדישים למראה אני משתדלת להיות משענת‪ ,‬להעניק את הרוגע ושלוות הנפש‪.‬‬

‫גם שרוליק זקוק לי"‪ ,‬היא ממשיכה כמעט בלחישה‪.‬‬ ‫תפילתו‪ .‬החלטתי לנסות אף אני לומר "אהבה רבה"‬

‫"כל בוקר היה מתקשר מהישיבה בשעה עשר וחצי‬ ‫הדלקתי‬ ‫בדמעות כפי שהיה עושה‪ .‬כשהגעתי לברכת "אהבה‬
‫בבוקר‪ .‬בשעה זו מעולם לא יצאתי מהבית‪ ,‬לא עסקתי‬ ‫רבה"‪ ,‬העליתי מול עיניי את דמותו של חברי ז"ל‪ .‬הוא‬

‫בכלום‪ .‬ישבתי וחיכיתי לטלפון שלו‪ .‬תקופה ארוכה‬ ‫נר‪ ,‬אמרתי‬ ‫עמד מולי מוחשי כל כך‪ ,‬שגל גדול של בכי פרץ מתוכי‪.‬‬
‫מאוד לאחר הפטירה הייתי מתיישבת ליד הטלפון‬ ‫פרק תהילים‬ ‫בכיתי מעומק הלב "ריבונו של עולם"‪ ,‬ביקשתי‪" ,‬פתח לי‬
‫בעשר וחצי בבוקר‪ .‬לא הייתי מסוגלת לעשות דבר‪.‬‬ ‫את המוח כדי שאוכל להמשיך ללמוד במקום שרוליק"‪.‬‬
‫או בירכתי‬
‫דבר לא היה קיים בעולם‪ ,‬רק אני והבן שאיננו עוד‪.‬‬ ‫ואני רוצה לסיים את הסיפור'‪ ,‬חתם הבחור את מכתבו‬

‫בשעה הזאת הייתי מרגישה אותו במוחשיות בהירה‪,‬‬ ‫בכוונה‪ .‬זה‬ ‫המרטיט‪' :‬לפני כמה שבועות התחלתי להיבחן במסגרת‬
‫עד שפעמים רבות לא עצרתי בעצמי‪ ,‬ושוחחתי אתו‬ ‫הרגיע אותי‬ ‫"מפעל הש"ס"‪ ,‬וקיבלתי ציון מעל תשעים!'‪.‬‬
‫כאם עם בנה‪ .‬הרגשתי שהוא נמצא לידי ומחכה ממני‬
‫המכתב הזה שמור אצלי‪ ,‬ואני מסתכלת בו מדי פעם‬

‫ושואבת נוחם‪ .‬השם לקח את שרוליק שלי אליו‪ ,‬אבל והחדיר ללבי למשהו‪ .‬הוא זקוק לי‪ .‬הייתי קמה ממקומי ושולחת לו‬
‫חבילה עם 'דברים טובים' מסוג אחר‪ ,‬כאלו שיכולים‬ ‫ברכת 'אהבה רבה' שלו עדיין כאן‪ .‬ומדי יום היא יוצקת‬
‫לחלוף את המרחק העצום שמפריד בינינו ולגרום‬ ‫תחושה‬ ‫אור וכוח אל תוך דפי הגמרא ומפרנסת את לימודו של‬
‫לו נחת‪ .‬הדלקתי נר‪ ,‬אמרתי פרק תהילים או בירכתי‬ ‫מופלאה‬
‫בחור ישיבה‪.‬‬

‫בכוונה‪ .‬זה הרגיע אותי והחדיר ללבי תחושה מופלאה‬ ‫של קרבה‪.‬‬ ‫כששרוליק היה בן עשר התחיל מחזור לימוד חדש‬
‫של קרבה‪ .‬הוא בני ואני אימו‪ ,‬והיותו בעולם אחר אינה‬ ‫הוא בני ואני‬ ‫של 'מפעל הש"ס'‪ .‬הוא החליט שהוא רוצה להתחיל‬
‫משנה את העובדה הזאת‪ .‬שרוליק ממשיך לחיות אתנו‪,‬‬
‫אימו‪ ,‬והיותו‬
‫עד כעת היה בישיבה בנתניה‪ ,‬ומשהלך רחוק יותר‪,‬‬ ‫ללמוד את הש"ס כדי לסיימו בגיל ‪ .18‬הוא היה קם‬

‫לישיבה של מעלה‪ ,‬הקשר עדיין ממשיך לחיות‪.‬‬ ‫בעולם אחר‬ ‫בחמש בבוקר מבלי לשתף איש‪ .‬בוקר אחד התעוררתי‬
‫חודש אחרי הפטירה הגענו בעלי ואני לאדמו"ר‬ ‫אינה משנה‬ ‫מוקדם‪ ,‬והנה אני רואה את הילד שלי יושב בצד עם גמרא‬
‫ולומד‪ .‬לא הייתה זו התלהבות ילדותית רגעית‪ .‬הוא למד‬

‫מפרמישלאן‪ ,‬שהיה הסנדק של שרוליק ז"ל‪ .‬כשנכנסנו‬ ‫את העובדה‬ ‫בהתמדה יום אחר יום במשך שנים‪ .‬כאשר משמש ובא‬
‫לחדרו התחיל האדמו"ר לבכות בכי נורא‪' :‬במה נתנחם?'‬ ‫הזאת‪ .‬שרוליק‬ ‫סיום הש"ס‪ ,‬החל לתכנן את מחזור הלימוד הבא‪ .‬כעת‬
‫שאל‪ .‬בכינו יחד אתו‪ .‬ואז התנער האדמו"ר ופנה אלינו‬ ‫הוא רצה לגמור את הש"ס עם כל המפרשים‪ .‬לא היה‬
‫ממשיך‬
‫ברכות‪' :‬בבוקר השמש עולה במזרח‪ .‬תחילה נצבעים‬ ‫קל לו למצוא חברותות שייאותו ללמוד אתו מחוץ‬

‫השמים בצבעי דמדומים‪ ,‬ואז נראית השמש המאירה‪.‬‬ ‫לחיות אתנו‪.‬‬ ‫לסדרי הלימוד הרגילים דף גמרא עם כל המפרשים‪.‬‬
‫ככל שחולפות השעות עולה השמש למרכז השמים‬ ‫לאחר מאמצים הצליח לשכנע כמה בחורים‪ .‬הכול כבר‬

‫ואורה מתחזק‪ .‬בשעת צהריים השמש זוהרת כל כך‪ ,‬ואז‬ ‫היה מוכן לקראת מחזור הלימוד הבא‪ ,‬אולם השם רצה‬

‫היא מתחילה לשקוע לאיטה‪ .‬בהדרגה נחלש האור‪ ,‬עד‬ ‫אחרת‪.‬‬

‫שהשמש נעלמת ומשתרר חושך'‪".‬‬ ‫את סיום הש"ס שהחל בגיל ‪ ,10‬חגג שרוליק בישיבה‬

‫עיניה של גב' קלוגר מוצפות דמעות‪ ,‬כשהיא שבה‬ ‫של מעלה‪ .‬אולם החברותות שקבע לקראת המחזור‬

‫על מילותיו של האדמו"ר מפרמישלאן‪" :‬האור לא נכבה‪.‬‬ ‫החדש‪ ,‬התחילו אותו עם כל המפרשים כפי שתכנן‪ .‬בכל‬

‫הוא נמצא כעת בחלק אחר של העולם‪ .‬אבל הוא יחזור‪.‬‬ ‫פעם שהם מסיימים מסכת‪ ,‬מגיעים שמונה עשר בחורים‬

‫תכף הוא ישוב ויעלה"‪.‬‬ ‫מחבריו לערוך את הסיום אצלנו בבית‪.‬‬

‫"אנחנו מחכים לרגע הזה כבר הרבה זמן"‪ ,‬מסיימת אמא של שרוליק‬ ‫זהו כוחה של נצחיות‪ .‬דברים שעשה בחייו ממשיכים להתגלגל‬

‫בגעגוע עמוק‪" .‬לרגע שבו ישוב אלינו האור‪ .‬אז נבין אל נכון‪ ,‬שהחושך‬ ‫בעולם‪ ,‬להשפיע ולעשות פירות‪ .‬עוד בני חי‪.‬‬
‫והכאב היו רק תחנה רגעית בדרך אל האור הגדול"‪ .‬‬
‫עדיין אמא‬

‫גב' קלוגר מזמינה אחיות לקושי או כאלה שמעוניינות לסייע‬ ‫"לאחר הפטירה היה בעלי שליט"א שבור מאוד‪ .‬שרוליק היה‬
‫לפעילות האירגון ליצירת קשר אישי במס' ‪057-3184012‬‬ ‫החברותא שלו‪ .‬הם היו קשורים מאוד והרבו ללמוד יחד‪ .‬כדי להתחזק‪,‬‬