Page 23 - חזקו בשנה החולפת

‫חנה הולס‬

‫את תמצית הטוהר של עולם הנגינה‪ .‬לאחריהם יהיה השקט בן שלושת מכה איומה"‪.‬‬

‫השבועות עמוק יותר‪ ,‬חסר יותר‪.‬‬

‫איך בכל זאת אפשר להתמודד? אני מעיזה לשאול‪.‬‬ ‫איש מאתנו לא יכול היה לשער שיהיה זה הניגון האחרון בטרם‬

‫"הדרך היחידה היא לדעת בבירור שלא אירעה טעות בכתובת‪.‬‬ ‫תגווע שירת חייו‪.‬‬

‫מלאך המוות לא פקד אותנו בטעות וגדע באירוע טראגי את חייו של‬ ‫שירת האהבה‬
‫שרוליק בשיא פריחתם‪ .‬הסיפור כולו היה מתוכנן וקצוב מראש‪ .‬אין לי‬

‫ספק שחייו של בני לא הסתיימו בגלל כשל רפואי כזה או אחר‪ .‬מדהים‬

‫"ליל שבת‪ ,‬ישבתי ליד השולחן והקפתי במבטי את הפסיפס לחשוף במבט לאחור רמזים כה רבים לכך שמסכת חייו הייתה קצובה‬

‫המשפחתי המושלם שמילא את הכיסאות ורקד ביניהם‪ .‬הילדים שיחקו מראש‪ .‬הוא לא נפטר טרם זמנו‪ .‬זה היה הזמן המדויק שבו רצה בורא‬

‫זה עם זה‪ ,‬המבוגרים שוחחו בנחת‪ .‬חלפתי במבטי על פני המסובים העולם לקחת אותו לצדו‪.‬‬

‫הנה למשל‪ ,‬ביום חמישי לפני ששב הביתה‪ ,‬חגגו בישיבת צאנז סעודה‬ ‫כשלבי גואה‪ .‬ואז הגיע הזמן לשירה‪ ,‬ואני זקפתי את אוזניי בציפייה‪.‬‬

‫מיוחדת לכבודם של הבחורים שנבחנו על ‪ 500‬דפי‬ ‫בני משפחתי אוהבים לשיר‪ ,‬וכל מפגש משותף מתחבר‬

‫הגמרא וזכו להתעטר בתואר 'החבר'‪ .‬למרבה הפליאה‪,‬‬ ‫תמיד להרמוניה מופלאה של צלילים‪.‬‬

‫הוא ניצל את האירוע כדי‪ ...‬להחזיר חובות‪ .‬לזה חמש‬ ‫שרוליק היה‬ ‫שרוליק התחיל לשיר 'אהבה רבה' וכולם הצטרפו‪.‬‬
‫שקל‪ ,‬ולזה עשר‪ ,‬חובות סטנדרטיים ומקובלים‪ .‬הוא לא‬ ‫בן הזקונים‬ ‫מבטי נצמד אליו‪ .‬הוא היה נראה מנותק מהמתרחש‬
‫שב הביתה לפני שסילק את כל חובותיו‪ .‬הסיפור הזה‬ ‫סביבו‪ .‬עיניו היו עצומות וגוו התנועע קלות‪ .‬תמיד היה‬
‫שלי‪ .‬אינני‬
‫לא התרחש סתם כך‪ .‬הוא מחזק את האמונה שהכול‬ ‫לשרוליק קשר מיוחד למילים הללו‪ .‬כשחשבתי על כך‬

‫היה כתוב ומתוכנן לפרטי פרטים‪.‬‬ ‫יודעת‬ ‫נאחזו דמעות קטנות בעיניי‪ .‬מאז שהיה צעיר ממש‪,‬‬
‫כשהידיעה הזאת ברורה‪ ,‬נראה הכול אחרת לגמרי‪.‬‬ ‫משום מה‪,‬‬ ‫כשלא הבין משהו בלימוד התורה‪ ,‬היה בוכה בדמעות‬
‫בשבעה ניסו מנחמים‪ ,‬כדרכו של עולם‪ ,‬לשער אם‬ ‫בברכת 'אהבה רבה'‪ .‬כעת הוא שר בחום‪ ,‬ברגש‪ ,‬בדבקות‬

‫היה זה החיידק הטורף או שמא כשל רפואי אחר‪ .‬אני‬ ‫הרגשתי תמיד‬ ‫מיוחדת‪ .‬כשסיים‪ ,‬החל לשיר שוב את המילים‪ ,‬ושוב‪ .‬בלי‬
‫קטעתי אותם בביטחון ואמרתי‪' :‬אל תנסו להרגיע את‬ ‫ששרוליק‬ ‫יכולת להפסיק‪ .‬זו הייתה התפרצות גלויה של רגשות‬
‫הוא מתנה‬ ‫לבו‪ ,‬וכולם הצטרפו אליו‪ ,‬מוקסמים‪ .‬הקטנים השתתקו‬
‫עצמכם בתירוצים‪ .‬זה היה רצון הבורא'‪.‬‬ ‫מיוחדת‪ .‬כל‬ ‫והביטו בדממה בשרוליק‪ .‬זו הייתה שירת המלאכים‪,‬‬
‫ילדיי יקרים‬
‫למצוץ את הטוב‬ ‫מימיי לא שמעתי דומה לה‪.‬‬
‫לי מאוד‪,‬‬ ‫אחר כך גוועו הצלילים‪ .‬פניו של שרוליק היו חיוורות‬
‫"איננו מלאכים"‪ ,‬ממשיכה גב' קלוגר במאמץ‪,‬‬
‫מעט‪ ,‬כאילו שאב ממנו השיר את כוחותיו עד תומם‪.‬‬

‫"כשמתרחש אסון נורא הלב שבור‪ ,‬והדמעות חזקות‬ ‫בסיום הסעודה הוא אמר שאינו חש בטוב‪.‬‬

‫מאתנו‪ .‬התפקיד שלנו הוא למצוץ מתוך הרע את החסד‬ ‫אני אוהבת‬ ‫באינטואיציה אימהית נראה היה לי שהוא מפתח שפעת‪,‬‬
‫והטוב‪ .‬וכמה טוּב שאפשר למצוא שם‪...‬‬ ‫ומעריכה את‬ ‫והמרצתי אותו ללכת לישון‪.‬‬

‫השם נתן והשם לקח‪ .‬אף אחד בעולם לא יכול היה‬ ‫וזהו‪ ,‬זו הייתה סעודת השבת האחרונה שלנו עם‬

‫להעניק לי מתנה יקרה כמו שרוליק‪ .‬מאידך גיסא‪ ,‬אף‬ ‫כולם‪ ,‬אבל‬ ‫שרוליק‪.‬‬
‫אחד גם לא היה יכול לעטוף את הפרידה הטראגית בכל‬ ‫שרוליק היה‬ ‫למחרת בצהריים היה שרב מהביל בחוץ‪ ,‬ואני ישבתי‬
‫לצדו של בן הזקונים היקר שלי‪ ,‬החיוור והנושם בקושי‪,‬‬
‫כך הרבה חמלה ורחמים"‪.‬‬ ‫נסיך אמיתי‪.‬‬

‫וכבר‪ ,‬כמו חיכו לאות‪ ,‬זולגים סיפורי הטוב והחסד‬ ‫באמבולנס דוהר בעיצומה של שבת‪ .‬ועדיין‪ ,‬למרות‬

‫בזה אחר זה‪ .‬סיפורים שנצרפו בלילות צרובי דמעות‪,‬‬ ‫האימה שטלטלה את לבי‪ ,‬לא יכולתי לשער בחלומותיי‬

‫בכור לוהט של אהבת אם‪:‬‬ ‫השחורים ביותר שעשרה ימים אחר כך ניפרד משרוליק‬

‫"מאז שהגיע לבית החולים בשבת‪ ,‬ישבתי ליד מיטתו‬ ‫שלנו‪ ,‬האוצר היקר שהעניק לנו האלוקים‪ ,‬פרידת‬

‫של שרוליק עד יום ראשון בצהריים‪ .‬כשהגיעו בני‬ ‫עולמים‪.‬‬

‫המשפחה להחליף אותי‪ ,‬העפתי מבט בפניו של בני‪.‬‬ ‫הכול נכתב מראש‬
‫הוא היה חלש וחיוור‪ ,‬אבל ערני ורגוע‪ .‬לא יכולתי לשער‬

‫את ההידרדרות המבעיתה שתחול במצבו תוך שעות‬

‫ספורות‪ .‬הקב"ה עשה אתי חסד שלא ראיתי אותו סובל‪.‬‬ ‫דממה טעונה ממלאת את החלל הדחוס לכמה‬

‫רגעים‪ .‬רעד חולף בי כשאני משפילה את עיניי בפני הכאב שאין דומה אני יכולה לראות אותו מול עיניי כשעיניו נוצצות בחיוניות והוא מחייך‬

‫באצילות ובשלווה‪ .‬כך שמורה דמותו בזיכרוני‪ .‬האין זה חסד?‬ ‫לו‪.‬‬

‫והשבת הנפלאה שחווינו יחד‪ .‬במבט לאחור‪ ,‬אני יודעת להעריך‬ ‫"הכאב הוא‪ ...‬אי אפשר לתאר במילים"‪ ,‬ממשיכה גב' קלוגר‪ ,‬וקולה‬

‫שקט ויציב‪ ,‬חף מדמעות‪ .‬כאילו היא מדריכה אותי במשעוליו של אתר ולהודות‪ .‬הכול הרי היה מתוכנן מראש‪ .‬בלי שאדע‪' ,‬ארגן' לנו הקב"ה‬

‫בלתי מוכר‪ .‬אכן‪ ,‬מי שלא היה שם‪ ,‬יכול רק לבקר מן החוץ‪" .‬האובדן שבת מיוחדת כזו‪ ,‬מעין מסיבת פרידה חגיגית‪ .‬כדי שניהנה ממנו עד‬

‫האחד מכיל בתוכו כל כך הרבה אבדות‪ .‬התכונות המיוחדות שלו‪ ,‬הן כמה שאפשר‪.‬‬

‫הנשואים לא עזבו אותנו אחרי שבת‪ .‬הם רצו להקל מעלינו את‬ ‫כל אחת אבדה לעצמה‪ .‬כל אחד מבני המשפחה והחברים חווה אובדן‬

‫משלו‪ .‬וכשכל האבדות הללו מתרחשות יחד‪ ,‬בפתאומיות מזעזעת‪ ,‬זו המתח ולשהות לצדנו עד ששרוליק ישוב הביתה‪ .‬בימים האיומים‬