Page 23 - etmol 67

‫המכתב שלא הגיע‬ ‫חשוב ‪ -‬דוד ווולפסון‪ ,‬נשיא הסתדרות‬
‫הציונית אחרי הרצל‪ .‬והוא ביקר בגימ­‬
‫לעתים היה ש״י עגגון כותב מכתב‪ ,‬ומה שבא לעולם היה סיפור קצר יפהפה‪ ,‬פשוט וגם‬ ‫נסיה‪ .‬זה היה הביקור הראשון בגימ­‬
‫מלא רמז ודרש‪ ,‬כדרכו‪ .‬לי‪.‬ד‪ .‬ברקוביץ מלאו שמונים שנה בשנת תשכ״ו ועגגון כתב אליו‬ ‫נסיה של אישיות כה חשובה‪ .‬אני זוכרת‬
‫מכתב ברכה ובו התנצל מדוע לא שלח ברכה‪ .‬ולעולם בא מעשה מוזר באשה שקיבלה על‬ ‫את וולפסון‪ ,‬שהיה בעל זקן ארוך חום‪.‬‬
‫הצטלמנו אתו ועם אשתו שחבשה כובע‬
‫עצמה שליחות ולא קיימה את הבטחתה‪ .‬וזה נוסח המכתב )השלמות ‪ -‬בסוגריים(‪.‬‬ ‫מרישם‪ ,‬גדול‪ ,‬עם הרבה נוצות ופרחים‪.‬‬
‫לכבוד מר י״ד ברקוביץ היו׳)ה ש ם ישמרו וינצרו(‪ .‬אשה א ח ת ש מחה שמה מאחיו תנו‬ ‫דוד וולפסון התגורר באותו ביקור‬
‫הקורדיות רגילה היתה לסייע את א שתי תחי)ה( בעבודת הבית ואף לאחר שמצאנו עוזרת‬ ‫בדירתו של זלמן דוד לבונטין‪ ,‬מנהל‬
‫ממ ש ושמחה מצאה לה מקום אחר היתה באה אצלנו שתים שלש פעמים בשנה לראות‬ ‫הבנק הציוני אפ״ק‪ ,‬שגר גם הוא בסי‪-‬‬

‫את שלומנו ולקבל מתנות‪.‬‬ ‫מטא‪.‬‬
‫יום אחד כתבתי מכתב גדול לקספר גדול שהוא יקר לי מאד מאד‪ .‬ומפני שכתב ידי ק שה‬
‫לקריאה כתבתי את דברי בכתב אשורי באותיות גדולות‪ .‬ומח מת שחושש הייתי שמא‬ ‫שתי הצגות‬
‫יאבד מכתבי בבתי הדואר ולא יגיעו דברי למ קו מ ם עמדתי ללכת לבית הדואר לשלוח א ת‬
‫מכתבי באחריות‪ .‬שמעה שמחה ואמרה‪ ,‬למה לך ללכת‪ ,‬הנה אני הולכת לביתי וביתי‬ ‫אני זוכרת שתי הצגות בגימנסיה‬
‫קרוב לבית הדואר‪ ,‬א קח את מכתבך ואביא אותו לבית הדואר ואביא לך פתק מן הדואר‪,‬‬ ‫וחגיגת חנוכה‪ .‬הצגה אחת היתה ״טופ­‬
‫כי שלחתי את המכתב ובבואי שנית אל אשתך אל הגברת אביא לך את הפתק מן הדואר‪.‬‬ ‫לה טוטוריטו״‪ ,‬של שלום‪-‬עליכם‪ .‬שמו­‬
‫הדב ק תי בולים על ה מ ע טפ ה וגם נתתי לה ל״י אחת‪ ,‬שאם ידרוש הפקיד יותר ת תן לו‪ ,‬כי‬ ‫אל ייבין‪ ,‬שהיה אחר‪-‬כך פרופסור‬
‫אין פלס בביתי לשקול א ת המכתב‪ ,‬וגם מחירי הדואר משתנים מיום ליום שלא לטובתנו‪.‬‬ ‫לארכיאולוגיה באוניברסיטה‪ ,‬שיחק את‬
‫ביום חמ שי שעבר הכניס סופר אחד א ת בנו בכורו בבריתו של אברהם אבינו וכבדני‬ ‫תפקיד הילד המגמגם‪ .‬הצגה שניה‬
‫בסנדקאות‪ .‬מאחר שנזדמנתי לעיר וכבר כמה שבועות לא הייתי בעיר טייל תי לי בחוצות‬ ‫היתה‪ :‬״בירשע ילד רע״‪ .‬אינני זוכרת‬
‫ירושלים‪ .‬הגעתי אל ביתה של שמחה‪ .‬אמרתי אסורה נא ואראה א ת שלומה‪ ,‬כי שמע תי‬ ‫את תוכן ההצגה‪ ,‬אבל השחקן הראשי‬
‫אומרים שהיא בצרה גדולה‪ .‬כלתה אשת בנה יחידה ברחה עם ערבי אחד והניחה את בתה‬ ‫היה ילד מראשון‪-‬לציון ‪ -‬זרובבל חביב‪-‬‬
‫תינוקת כבת חמש על אביה שיכור וקלפן‪ .‬בא תי אצל שמחה ומצאתיה מטפל ת בתינוקת‬ ‫לובמן‪ .‬הוא היה ילד יפה‪ ,‬שיער ראשו‬
‫לכלוכית מלוכלכת עטופה בסמרטוטים ומ שחקת במיץ אפיה‪ .‬החלקתי את לחייה‬ ‫שחור ומתולתל‪ ,‬שובב ומצחיק‪ .‬את‬
‫וניקיתי במטפחתי את חוט מה ונתתי קצת כסף לשמחה לקנות לילדה דברים המשמחים‪.‬‬ ‫ההצגה השניה הציגו כבר בדירה חדשה‬
‫ש מחה ספרה לי את צרותיה‪ .‬כל מה שהיא מ שתכרת חוטף בנה מידה לשם קלפים ולשם‬ ‫של הגימנסיה ‪ -‬היה זה בית יפה בעל‬
‫אראק‪ .‬באמת אין היא משתכרת כלום‪ ,‬כי אין לה על מי להניח את התינוקת‪ ,‬כי כל‬ ‫שתי קומות עם חצר גדולה‪ ,‬מול המוש­‬

‫שכנותיה יוצאות לעבודה‪.‬‬ ‫בה הגרמנית‪.‬‬
‫באו אנשים טובים לקבל את התינוקת ולתת לה לחם ושמלה‪ .‬אבל היא שמחה בחיי‬ ‫חגיגת החנוכה נשארה בזכרוני בגלל‬
‫התורה ובחיי משה לא ת תן את נכדתה לאנשים כאלה כי ״מיסיונרים״ הם שמתכוונים‬ ‫שיר‪ .‬המורה לזימרה‪ ,‬הגברת שמחון‪,‬‬
‫להעביר את היהודים חלילה וחס על דתם‪ .‬כאן אמרה לי שמחה את שם מייסד דתם‪,‬‬ ‫קראה אליה כל פעם ילד או ילדה אחרת‬
‫שמו וכל כינוייו‪ .‬ה ב ט ח תי ל שמחה לדבר עם נשים צדקניות או עם מנהלות של מוסדו ת‬ ‫לבחון את הקול‪ .‬אחרי שכולנו שרנו‬
‫ילדים‪ ,‬אולי אמצע מקום לנכדתה‪ .‬קודם שפירשתי ממנה שאלתי אותה אם שמרה את‬ ‫היטב את השיר‪ ,‬היא בחרה בי לשיר‬
‫סולו‪ .‬שמחתי שנבחרתי והתרגשתי‬
‫הפ תק של בית הדואר על המכתב הרשום‪.‬‬ ‫מאד‪ .‬המילים של השיר היו‪ :‬על החלון ‪/‬‬
‫כ ש שמעה את דברי פ שטה ידיה בתינוקת והכתה אותה מכה אחר מכה‪ ,‬כשהיא צווחת‬
‫ממזרה עכשיו שומעת את מה עשיתי ואלמלא לא הוצאתי את התינוקת מידי שמחה‬ ‫נר הדלקתי ‪ /‬נר חנוכה ‪ /‬ילד קטן‪.‬‬
‫היתה יוצאת מ ת ח ת ידיה בעלת מום‪ .‬כסיתי את התינוקת בגופי ו שאלתי את שמחה במה‬ ‫בהמשך היו כמה בתים בהם מספר‬
‫ח ט א ה הילדה? כשמעה א ת שאלתי חזרה והכתה את התינוקת כשהיא צועקת יפה‬ ‫הסב לנכדו על גבורות החשמונאים‬
‫ע שתה אמך שהשליכה אותך‪ .‬גם אני אשליך אותך‪ .‬בקיצור‪ ,‬בדרך לדואר במכתבי אשר‬ ‫ויהודה המכבי בראשם‪ .‬השיר הסתיים‪:‬‬
‫בידה הגידו לה ל שמחה כי כלתה ברחה וכי הניחה א ת הילדה ואביה הניח את הילדה לפני‬ ‫עליהם רבות לך ‪ /‬עוד אספר ‪ /‬אל‬
‫בית שמחה‪ .‬רצה שמחה בכל כחה ופתחה את דלתה והביאה את התינוקת אל הבית‬
‫והניחה את המכתב מידה והסיחה את דעתה מן המכתב ומבית הדואר מרוב צערה ויגונה‬ ‫תשכח ‪ /‬ילד נעים‪.‬‬
‫עד שמצאה פתאום את המכתב בידי הילדה הרשעה כשהוא עשוי פסין פסין מלוכלכים‪.‬‬
‫זהו סיפור המכתב שכתבתי לך ברקוביץ ידיד נפשי ביום שנודע לי שנתגברו שנותיך‬ ‫אני זוכרת שלושה טיולים של הגימ­‬
‫לשנות גבורות‪ .‬כתבתי בו קיצור שער תולדות ידידותנו מיום שהכרתיך פנים אל פנים‬ ‫נסיה‪ .‬אחד היה בט״ו בשבט‪ ,‬הלכנו‬
‫בברלין כשנה לפני המלחמה הגדולה בשנת תרע״ג‪ .‬חבל חבל ידידי שלא הגיעו דברי‬ ‫ברגל ושרנו הרבה‪ :‬״חושו אחים חושו‪,‬‬
‫אליך‪ .‬אפשר שהיית מוצא קורת רוח מהם‪ .‬רואה היית שיושב לו אדם בירושלים והוגה בך‬ ‫נרימה פעמינו״ ועוד‪ .‬המטרה היתה‬
‫באהבה ואהבתו לא בטלה לששים שנה ושנה מיום שקרא את סיפורך הראשון ועד ספרך‬ ‫מקוה‪-‬ישראל‪ .‬כל תלמיד קיבל שתיל‪,‬‬
‫ואחרי שנטענו את השתילים‪ ,‬אמרו לנו‬
‫האחרון פרקי ילדות‪.‬‬ ‫כי פה יצמח יער‪ .‬אנו לתומנו כתבנו את‬
‫שמנו על פיסת ניר והצמדנו אל השתיל‪.‬‬
‫אמור ^עלי׳וח^ לבתך תחי׳)ה(‬ ‫האמנו שבבוא היום יגדל השתיל לעץ‬
‫וכל אחד יכיר את העץ שהוא נטע‪ .‬טיול‬
‫‪23‬‬ ‫אחר היה לפתח‪-‬תקוה והוא נמשך יום‬
‫שלם‪ .‬נסענו בעגלות‪ .‬אני זוכרת את‬
‫מלון גיסין שם‪ ,‬מפני שלבעל המלון היה‬
‫בן שלמד אתנו‪ ,‬אבשלום גיסין‪ ,‬שנהרג‬

‫בהתנפלות על פתח‪-‬תקוה ב‪.192!-‬‬
‫הטיול לראשון‪-‬לציון היה גם‪-‬כן ליום‬
‫שלם‪ ,‬נסענו בדיליז׳נסים )עגלות(‪ .‬כל‬
‫מה שאני זוכרת מטיול זה‪ ,‬זו פגישה‬
‫עם משפחת פוחצ׳בסקי‪ .‬האב היה אכר‬
‫מצליח ואשתו‪ ,‬נחמה‪ ,‬סופרת‪ .‬היתה‬
‫להם בת בעלת שם לא רגיל אז ‪ -‬אפרת‪.‬‬