Page 7 - etmol 42
P. 7

‫ביום שמש בהיר‪...‬‬                           ‫פיר הזה מכתב גלוי ב״המגיד״‪ ,‬בו יצא‬              ‫משה הס‪ ,‬שספרו ״רומי וירושלים״ יצא‬
                                                 ‫נגד קנאי ירושלים‪ ,‬המתיימרים לדבר‬                ‫לאור שלוש שנים לפני־כן‪ ,‬והיה כולו‬
 ‫אבל התוצאה החשובה ביותר היתה‬                    ‫בשם העיר והישוב היהודי בארץ‪-‬‬                    ‫חדור תחושה ציונית‪ .‬הם העריץ את‬
 ‫כתיבת שני החלקים הראשונים של‬                                                                    ‫ואף תירגם לצרפתית את אחד‬
 ‫ההיסטוריה שלו‪ ,‬על האבות‪ ,‬כיבוש‬                                                         ‫ישראל‪.‬‬
 ‫הארץ ותקופת בית ראשון‪ .‬חלקים‬                    ‫אומר הוא בין היתר‪ :‬״באנו זה‬                              ‫החלקים מספר ההיסטוריה שלו‪.‬‬
 ‫״ארצישראליים״ אלה כתובים אמנם‬                   ‫שבועיים לארץ הצבי ואל העיר הקדו­‬                ‫עברו שמונה שנים‪ .‬גרץ לא נטש את‬
 ‫באיפוק רב‪ ,‬כיאות להיסטוריון‪ ,‬אולם‬               ‫שה‪ ,‬לראות את שלום אחינו‪ .‬רבות‬                   ‫שאיפתו לראות את הארץ‪ ,‬ובאביב של‬
 ‫בין השורות מבצבצת זיקתו העמוקה‬                  ‫ראיתי וגם שמעתי מאנשי אמת‪ ,‬חקרתי‬                ‫שנת תרל״ב )‪ (1872‬נסע לארץ־ישראל‪.‬‬
 ‫של המחבר לארץ״ישראל‪ .‬ההרצאה‬                     ‫ודרשתי ותעלומות ניגלו לפני‪ ,‬מצאתי‬               ‫העתונים היהודיים עקבו אחרי מסעו‬
 ‫מתובלת בפאתוס ובשגב והפסוק הפותח‬                ‫אנשים יקרים וחשובים‪ ,‬אוהבי אמת‬                  ‫של ההיסטוריון המפורסם ופירסמו‬
 ‫אומר‪ :‬״ביום‪-‬שמש בהיר פרצו שבטי‬                  ‫ושונאי בצע‪ ,‬דורשים שלום אחיהם בכל‬               ‫ידיעות וכתבות מפורטות על המסע‪.‬‬
                                                 ‫לבבם ועמלם לטובתם‪ .‬אך מיראתם את‬                 ‫״המגיד״‪ ,‬העתון העברי המרכזי של‬
          ‫רועים דרך הירדן לארץ קטנה״‪.‬‬            ‫אנשי בליעל שמים יד לפה והדיוטים‬                 ‫אותם ימים‪ ,‬מוסר על צאתו של גרץ‪:‬‬
 ‫ניתן ללקט פנינים לרוב משני חלקים‬                ‫קופצים בראש‪ .‬איש כזה חצוף‪ ,‬עלה‬                  ‫״היום שם האדון פראפעסאר ד״ר גרעץ‬
‫אלה‪ ,‬שבהן מתגלה גרץ בזיקתו האיתנה‬                ‫בבית״הכנסת‪ ,‬אשר התפללנו בו‪ ,‬והכ­‬                ‫פעמיו לארץ הקודש‪ ,‬למען יראה במו‬
 ‫לארץ־ישראל‪ .‬כך למשל‪ :‬״עם כניסתם‬                 ‫ריז ברבים‪ ,‬שירחקו אנשי ירושלים‬                  ‫עיניו הערים והמקומות בהם ישבו‬
‫של בני ישראל לארץ כנען לא זו בלבד‬                ‫מאתנו‪ ,‬יען כי החכם ד״ר גרעץ הימרה‬               ‫אבותינו לפנים ועל״ידי זה יהיה לאל ידו‬
 ‫שהארץ קיבלה שם חדש‪ ,‬אלא אופייה‬                                                                  ‫להשלים דברי הימים לבני ישראל אשר‬
‫נשתנה תכלית שינוי‪ :‬היא נהייתה‬                                                  ‫נגד תורת ה״׳‪.‬‬     ‫כתב״‪ .‬מסע זה היה לבעל הכתבה הוכ­‬
‫׳אדמת קודש׳‪ ,‬׳נחלת ה״‪ ,‬שרק היא‬                   ‫קנאי ירושלים לא טמנו ידיהם בכים‪.‬‬                ‫חה ״כי גם ארץ אשכנז לא אלמנה‬
 ‫מסוגלת לאפשר לעם לחיות חיי קדו­‬                 ‫באי־כוח הכוללים‪ ,‬שבעל המעשה היה‬                 ‫מאנשים אשר אהבת ארץ־ישראל עוד‬
 ‫שה״‪ .‬או למשל‪ ,‬תיאורי הנוף‪ ,‬המגיעים‬              ‫מקהלם‪ ,‬הודיעו ברבים‪ ,‬ש״המחרים‬                   ‫לא כבה בלבם ואשר שבע ביום יתפללו‬
                                                 ‫כדת וכהלכה עשה״‪ .‬הרב מאיר אויר‪-‬‬                 ‫לאל לקבץ נדחי ישראל ולהשיב שבו­‬
              ‫לעיתים למעלת שירה ופיוט‪.‬‬           ‫באך‪ ,‬מהדמויות הבולטות ברבנות‬                    ‫תם״• אגב עתון ״המגיד״‪ ,‬היה היחידי‬
‫גרץ עורך בספרו חשבון ארוך עם‬                     ‫האשכנזית בירושלים‪ ,‬יצא בגילוי‪-‬דעת‬               ‫באותם ימים‪ ,‬שהטיף לשיבת ציון והיה‬
‫הנצרות והנוצרים‪ ,‬ששטפו בנהרות דם‬                 ‫בעתונים על המחרים את גרץ‪ ,‬שהוא‬                  ‫כלי מבטאם של מבשרי חיבת‪-‬ציון בעת‬
‫את ההיסטוריה שלנו‪ .‬משום כך מתפ ­‬                 ‫״בעל מידות ושמץ דבר רע חם‪-‬ושלום‬
‫למס גרץ עם ארנסט רנאן‪ ,‬מגדולי חוק ­‬              ‫לא נשמע עליו‪ ,‬ואף בדברים הנוגעים‬                           ‫שאלה היו עדיין מעטים מאוד‪.‬‬
‫רי הנצרות ותולדות ישראל בימי קדם‪.‬‬                ‫ליראת ד׳ אינו קופץ בראש‪ ,‬בלעדי‬
‫בבוא רנאן לדבר בנצרת הוא מפאר‬                    ‫הפעם‪ ,‬יען קרא וידע מאוד דרכי האיש‬                    ‫חרם בבית־כנסת‬
‫ומרומם עיר זו‪ .‬גרץ‪ ,‬שביקר בנצרת‪,‬‬                 ‫דר‪ .‬גראעטץ‪ ,‬כי לקח לו קרניים לכפור‬
‫מותח בקורת על דברי‪-‬רנאן ואומר‪:‬‬                   ‫במשנה ובתלמוד‪ ...‬קנאת ד׳ צבאות‬                  ‫אולם מסעו של ג ‪ p‬בארץ היה מלווה‬
‫״דברי רנאן על נצרת אינם אלא הפלגה‬                ‫החלה לפעמו בראותו האיש הזה )גרץ(‬                ‫שערוריות‪ ,‬שכן המנהיגיס‪-‬הקיצוניים‬
‫מליצית והדברים )של רנאן( שגם בימי­‬               ‫עוד בבית‪-‬הכנסת ולמען ידעו כל העם‬                ‫של ירושלים ראו כהיסטוריון ״כופר‬
‫נו אלה נחמד הוא מושב העיר נצרת‪,‬‬                  ‫מדרכיו‪ ,‬גילה שמץ דבר מאורחותיו‪.‬‬                 ‫במשנה ובתלמוד״‪ ,‬שיש להילחם בו‬
‫ואולי הוא המקום האחד בארץ‪-‬ישראל‪,‬‬                 ‫יאמרו נא אנשי אמת‪-‬מה פעל אוון‬
‫שהנפש משתחררת בו מעט מהרושם‬                                                                                                          ‫ולהחרימו‪.‬‬
‫הקשה של כל הערבה הזאת ‪ -‬אינם‬                                                             ‫בזהז״‪.‬‬  ‫ג ‪ p‬עבר את הארץ לארכה ולרחבה‬
‫אמת‪ .‬אני ותיירים אחרים ראינו את‬                                                                  ‫ונתרשם עמוקות מנופה ולא מעט גם‬
‫חוצותיה הצרים של נצרת והנה הם‬                    ‫החרם לא השפיע על גרץ‪ .‬עם שובו‬                   ‫מתושביה‪ ,‬אף שראשי המדברים בישוב‬
                                                 ‫לארץ פירסם דין‪-‬וחשבון מפורט‪ ,‬שהוא‬               ‫היהודי בירושלים העטו עליו‪ ,‬על ירוש­‬
                        ‫מלאים סחי ומאוס״‪.‬‬        ‫מהתעודות היקרות והמהימנות ביותר‬                 ‫לים ועל הישוב היהודי בארץ ישראל‬
‫החלק הראשון מההיסטוריה של גרץ‪,‬‬                   ‫על הישוב היהודי בארץ באותם ימים‪.‬‬                ‫בכלל‪ ,‬חרפה גדולה‪ .‬בבוא גרץ ורעיו‬
‫שרבים ציפו לו‪ ,‬הופיע בשנת ‪. 1874‬‬                 ‫כאן נחשף כל אורח החיים של הישוב‬                 ‫להתפלל בבית‪-‬הכנסת של ה״חורבה״‬
‫בהקדמה מספר גרץ‪ ,‬על מה ולמה איחר‬                 ‫ללא כחל ושרק‪ .‬תיאור מצב היתומים‬                 ‫בעיר‪-‬העתיקה‪ ,‬עלה על הבמה אחד‬
‫בפירסום החלק הראשון‪ ,‬והוא אומר‬                   ‫בירושלים גרם להקמת בית‪-‬יתומים‬                   ‫מקנאי ירושלים והטיל על גרץ חרם‬
‫שאין לכתוב דברי ימיה של ארץ בלא‬                  ‫בירושלים‪ ,‬שהיה למעשה מהגרעינים‬                  ‫ונידוי בשם רבני ירושלים‪ .‬אחד המל­‬
‫להכיר אותה בראייה בלתי‪-‬אמצעית‪.‬‬                   ‫הראשונים לחינוך מתוקן ומסודר בי­‬                ‫ווים של גרץ פירסם על העניין המח ­‬
‫אמת‪ ,‬בביקורו בארץ‪-‬ישראל לא גילה‬
‫עתיקות ושרידים מני קדם‪ ,‬שעל ידיהם‬                                                 ‫שוב היהודי‪.‬‬                      ‫בית־כנסת ה״חורבה״ בירושלים‬
‫ניתן לזהות מקומות היסטוריים מסופ­‬
‫קים‪ .‬לא לכך נתכוון בביקורו‪ .‬דעתו‬
‫וליבו היו נתונים לנופה הטבעי של‬
‫הארץ‪ ,‬שלא חלה בו תמורה במשך הדו­‬
‫רות‪ .‬וכאן הוא מתאר את יופייה של‬
‫הארץ‪ ,‬שיכול היה להיכתב על ידי‬

                               ‫משורר בחסד‪.‬‬
‫ואם בשאר חלקי הספרים באה לידי‬
‫ביטוי וגילוי אהבת ישראל של גרץ‪,‬‬
‫הרי בחלקים הראשונים מתגלה אהבת‬
‫ארץ ישראל של גרץ‪ ,‬אהבה שאפילו‬
‫הקנאות הירושלמית לא יכלה לנגוס‬

                                            ‫בה‪.‬‬
   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12