Page 5 - ETMOL_34

‫ראשון־לציון בשנת ‪ 0‬ו‪ 9‬ו‬

‫השתייכה אל האיכרים אנשי העליה‪-‬הראשונה‪ ,‬הרי לא‬ ‫שחל בהכרה בנחמה פוחצ׳בסקי כסופרת‪ ,‬שכן עורכי ההוצ­‬
‫היתה שייכת אליהם ברעיונותיה‪ ,‬באורח‪-‬חייה ולא בספריה‪.‬‬ ‫אה‪ ,‬אשר ברש ויעקב רבינוביץ‪ ,‬היו מנותני הטון הספרות­‬
‫הרשימה מסיימת במילות שבח נדירות‪ :‬״לא לחינם התאב­‬ ‫יים באותם ימים‪ ,‬בכתב‪-‬העת ״הדים״ ובהוצאת הספרים‬
‫לה מושבת ראשון‪-‬לציון על כל שדרות הישוב שבה על‬
‫מותה‪ .‬כה התאבלה לפנים עיירה יהודית על מות איש צדיק‬ ‫שלהם‪.‬‬
‫בספר זה מתרחבת היריעה והנשימה ארוכה יותר‪ ,‬אולם‬
‫בקרבה״‪.‬‬ ‫האווירה הפסימית של עצבות ובדידות‪ ,‬יסורים וכאב‪,‬‬
‫דוד בדר‪ ,‬שנמנה אף הוא עם חוגי הפועלים‪ ,‬סיפר על‬ ‫ממשיכים לשלוט בו‪ .‬גם כאן מסופר סיפורם של הבודדים‬
‫נחמה פוחצ׳בסקי ועל פגישתם בימים הראשונים בארץ‪:‬‬ ‫וקשיי היום‪ ,‬שהגורל והחברה מתאכזרים להם‪ .‬שינויי‬
‫״המנוחה היתה כמה שנים איש עצתם וסודם של הפועלים‪,‬‬ ‫התקופה ניכרים בסיפורים אלה והרקע של חלק מהסיפורים‬
‫ולימדה אותם איך מסדרים מטבח וכיצד מקימים מאפיה וכו׳‬
‫בעצמה עזרה לבישול ולאפיה‪ .‬לא פעם סחבה מחדרה‬ ‫הוא החיים בקבוצה‪ ,‬בצד החיים במושבה‪.‬‬
‫למטבח‪-‬הפועלים שהיה מול ביתה‪ ,‬ערמה של זמורות גפן‬ ‫הסיפור המר והמיוסר בכולם הוא ״בבדידות״ וגם בו‬
‫הדמות המרכזית היא אשה בודדת‪ ,‬רווקה כבת ארבעים‪,‬‬
‫להסקה״‪.‬‬ ‫החיה עם אחיה במושבה במשקם‪ ,‬חיים מלאי מתיחות ורוגז‪.‬‬
‫הרשימה המפורטת ביותר שנכתבה לאחר מותה היא של‬ ‫היא מרגישה עצמה אחראית לאח זה‪ ,‬שאין ביניהם הסכמה‬
‫הסופר והאיכר בן העליה‪-‬הראשונה‪ ,‬משה סמילנסקי‪ .‬הוא‬ ‫והבנה‪ ,‬והוא מנצל אותה ודואג לעצמו בלבד‪ .‬אחד הוויכו­‬
‫חים ביניהם הוא על רקע העבודה הערבית שהאח מעסיק‬
‫סיפר על פגישותיו הראשונות עם נחמה בשנת ‪: 1892‬‬ ‫במשק‪ ,‬למורת רוחה של אחותו הרואה בכך פשע לאומי‪.‬‬
‫״כשהייתי חוזר ערב‪-‬ערב מן ה׳בחר׳ שלי לחדרי ובא‬ ‫האח מפריע גם להתקשרות אחותו עם האדם שהיא אוהבת‬
‫אל האורווה הגדולה של הפקידות למסור שם את מעדרי‪,‬‬ ‫והוא עצמו מתקשר עם אשה בעלת עבר חשוד‪ ,‬הדורשת‬
‫הייתי רואה על אחת מעליותיה עלמה צעירה לימים‪,‬‬ ‫סילוק האחות מן הבית‪ .‬סופו של הסיפור‪ ,‬הכתוב כיומן‪,‬‬
‫שחרחורת ובת‪-‬חן מביטה אלי ברצון‪ .‬ואני הייתי עונה לה‬ ‫בפרידתה מרצון של האחות מביתה וממשקה‪ ,‬כשהיא מתק­‬
‫במבט של זעם‪ .‬כי איכה לא ישיב מבט נזעם עלם בן‬
‫שבע‪-‬עשרה‪ ,‬החוזר מן העבודה‪ ,‬לרעייתו של פקיד‪ ...‬לא‬ ‫בלת לעבודה כמבשלת במטבח הפועלים‪.‬‬
‫ידעתי גם זאת‪ ,‬כי עלמה זו‪ ,‬אשת הפקיד‪ ,‬היא ה׳נפש׳ אשר‬ ‫גם הפעם לא יצאה הביקורת מגידרה ורק מעט רשימות‪-‬‬
‫לפעמים קראתי את מכתביה ב״המליץ״‪ ,‬שהשיבו עלי חן‬ ‫ביקורות התפרסמו על הספר‪ .‬היו מהן אוהדות‪ ,‬אך בצורה‬

‫וחיבה וחסד של ארץ מולדת״‪.‬‬ ‫כוללנית‪.‬‬
‫סמילנסקי מתאר את נחמה‪ ,‬כאשה פצועה שעברה עליה‬
‫טרגדיה אנושית גדולה והיא ידעה ״להפוך אסון פרטי‬ ‫מות איש צדיק‬
‫למקור נצחי של אהבה וחסד ורחמים לכל הבריות״‪ .‬סתם‬
‫סמילנסקי ולא פרש מהי טרגדיה זו שבאה לידי ביטוי‬ ‫נחמה פוחצ׳בסקי נפטרה בז׳ ניסן תרצ״ד )‪ .(1934‬לאחר‬
‫באווירה המיואשת בספריה‪ ,‬האם הכוונה למותם של שני‬ ‫מותה נעשה לה חסד של אמת ברשימת ביקורת ב״דבר‬
‫הפועלת״ בחתימת ר‪.‬כ‪ .‬הכותבת הכירה בכך שאם כי נחמה‬
‫בניה הקטנים? ואולי יש לכך סיבה אחרת?‬