Page 21 - etmol 85
P. 21

‫הכלה מלכה בת הגביר החכם מולה‬              ‫החתן או אמו‪ ,‬העניקו לחתן בית או‬      ‫טו מעירם )‪ (1839‬כדי למצוא מקלט‬
‫פנחס קטן‪ ,‬שנישאה בשלישי בשבת‪,‬‬             ‫חלק מבית למגורים לזוג החדש‪ ,‬תוך‬      ‫בהראת ולחיות בה כיהודים בגלוי‪ ,‬והם‬
‫כ״א בסיון שנת תרי״ב )‪ :(1852‬ראי‬           ‫שניתן תיאור הבית‪ ,‬מספר חדריו‪ ,‬וכן‬    ‫המשיכו במסורת עיטור הכתובות‪,‬‬
‫ובית‪-‬ראי‪ ,‬מעיל רקום ועמו מעיל קצר‪,‬‬        ‫איזכור השכנים הגובלים עם הבית‪ .‬כך‬    ‫שהיתה נהוגה בהראת לפני בואם‪.‬‬
‫וכן שמלות‪ ,‬מכנסים‪ ,‬חלוק שינה‪,‬‬             ‫עבר בית‪ ,‬מורשת דורות אל הדור הבא‪.‬‬    ‫בזאת ניתן להיווכח‪ ,‬על ידי השוואת‬
‫שלושה סוזני )מרבדים נוסח בוכרה‬            ‫נראה שהבית היה תחליף למוהר‪ ,‬אף‬       ‫כתובה מהראת משנת ‪ ,1813‬לכתובות‬
‫עבודת מחט(‪ ,‬סנדוק גדול וסנדוק קטן‪,‬‬        ‫שבכתובה נכתב ״מוהר בתולייכי״ תוך‬
‫משפך וקערה תחתית מנחושת‪ ,‬קנקן‪,‬‬                                                 ‫מסוף המאה‪ ,‬המצויות לרוב באוספים‬
‫פמוטים‪ ,‬מזלף בושם‪ ,‬קערות‪ ,‬כלי‬             ‫ציון סכום הזהובים או התומאנים)מטב­‬                                   ‫ובספרים‪.‬‬
‫אוכל‪ ,‬תכשיטים‪ ,‬טבעת זהב‪ ,‬עגילי‬            ‫עות המדינה( שרשם החתן‪ .‬אולם‪ ,‬ישנם‬
‫זהב‪ ,‬פריפת זהב‪ .‬החתן רשם מוהר ‪50‬‬          ‫סימנים לכך‪ ,‬שיהודים חששו להחזיק‬      ‫ניתן לזהות כתובת שצוירה ונכתבה‬
‫זהובים‪ ,‬וכן העניק מתנות של כלי בית‬        ‫מזומנים‪ ,‬בשל תקיפים שנטלו מהם את‬     ‫על־ידי אמן יהודי‪ ,‬על ידי ההתאמה‬
‫ותכשיטים ובגדים‪ .‬יש לציין שמשפחת‬          ‫רכושם בכוח הזרוע‪ .‬יתכן‪ ,‬שסכום‬        ‫הקיימת בין ציורי העיטורים לבין נוסח‬
‫מולה פנחס קטן‪ ,‬היתה בין האמידות‬                                                ‫הכתובה‪ .‬בכתובות אחרות‪ ,‬שצוירו‪,‬‬
‫ביותר בבוכרה‪ .‬מנהג הענקת תכשי­‬            ‫המוהר לא סיפק את הורי הכלה‪ ,‬ולכן‬     ‫כפי הנראה בידי אמן נוכרי‪ ,‬נוסח‬
‫טים‪ ,‬מלבושים וכלים רווח בכל ישובי‬           ‫הנהיגו את הורשת הבית לזוג הצעיר‪.‬‬
‫היהודים‪ .‬באוספים האתנוגראפים של‬                                                       ‫הכתובה כתוב בכתב לא׳אמנותי‪.‬‬
‫מוזיאון ישראל ובאוספים אחרים‪ ,‬ניתן‬        ‫במשהד‪ ,‬כפי שמספר החוקר רפאל‬          ‫לא נמצאו בכתובות סמלים יהודיים‬
‫לראות את כלי הבית‪ ,‬המלבושים‬               ‫פטאי‪ ,‬כשהורי החתן חשבו שהגיע הזמן‬    ‫מובהקים‪ ,‬כשם שלא נמצאם בכתובות‬
‫והתכשיטים‪ ,‬בהם התהדרו כלות ישראל‬
                                          ‫לסדר את החתונה‪ ,‬הודיעו על כך להורי‬                          ‫מארצות אחרות‪..‬‬
              ‫באירן‪ ,‬אפגניסתן ובוכרה‪.‬‬     ‫הכלה על‪-‬ידי משלוח מתנה מיוחדת‪.‬‬       ‫חנינא מזרחי‪ ,‬יליד טהרן‪ ,‬מראשוני‬
                                          ‫מתנה זו‪ ,‬שנשלחה כחודש לפני מועד‬      ‫החוקרים של תולדות יהודי אירן‪ ,‬כתב‬
       ‫חילופי בנים ובנות‬                  ‫החתונה‪ ,‬נקראה באשלאק‪ ,‬שפירושו‬        ‫בספרו ״יהודי פרס״‪ ,‬שאם החתן הינו‬
                                          ‫מתנה או צדקה‪ .‬הבאשלאק הוא למעשה‬      ‫בעל״בית‪ ,‬הוא רושם חלק מביתו בכתו­‬
‫אולם לא מעטים היו היהודים‪ ,‬שידם‬           ‫המוהר‪ ,‬שהחתן נותן להורי הכלה‪.‬‬        ‫בה‪ ,‬על‪-‬שם הכלה‪ .‬בעוד שבליל האירו­‬
‫לא השיגה להעניק לילדיהם כסף‬               ‫לדעת האנוסים‪ ,‬נתקבל מנהג זה אצלם‬     ‫שין‪ ,‬מגיש אבי הכלה מטבעות זהב‬
‫ומתנות נישואין‪ ,‬ומתוך שאלה שנשאל‬          ‫מן הפרסים המוסלמים זמן מה אחרי‬       ‫לחתן בסכום הנדוניה‪ .‬רישום הבית על‬
‫הרב הראשי בירושלים‪ ,‬הרב חיים חזן‪,‬‬         ‫השמד שקרה בשנת ‪ .1839‬במשפחות‬         ‫שם הכלה מופיע בכתובות מאירן‪ ,‬אחר‬
‫בשנת תרכ״ג )‪ (1863‬אנו למדים על‬            ‫אמידות חילקה אם הכלה את הכסף‬         ‫סיום נוסח הכתובה‪ ,‬ואחרי המילים‬
‫מנהג של חילופי בנים ובנות לצורך‬           ‫לעניים‪ ,‬וכן קנו בו חליפה לחתן‪ .‬הכלה‬  ‫״הכל שריר וקיים״‪ .‬לעיתים נכתב‬
‫נישואין‪ ,‬כפי הנראה‪ ,‬כדי שלא יצטרכו‬
                                          ‫היתה מביאה מביתה תכשיטים ובגדים‬          ‫משפט זה בפרסית באותיות עבריות‪.‬‬
                  ‫להמציא מוהר ונדוניה‪.‬‬    ‫רקומים‪ .‬ישנן רשימות‪ ,‬ביחוד בכתובות‬   ‫נוסח הכתובה הינו כנהוג בכל‬
‫סימן לדלותם של רבים מיהודי אירן‬           ‫מבוכרה‪ ,‬של חפצים ומלבושים רבים‬       ‫קהילות ישראל)רישום חלק מהבית על‬
‫אנו מוצאים במנהגים‪ ,‬שנהגו לקיים‬           ‫שהביאה הכלה מבית הוריה‪ .‬לדוגמה‪,‬‬      ‫שם הכלה( בכתובות מקהילות טהרן‪,‬‬
‫טכסי נישואין בלא שהגישו כיבוד‬             ‫זוהי רשימת חפצי הנדוניה שקיבלה‬       ‫יאזרד‪,‬איספהן וכאשאן‪ ,‬מוסיפים‪ ,‬שאבי‬
‫לאורחים‪ ,‬וכתחליף לכיבוד‪ ,‬סיפר הרב‬
‫אגדות‪ .‬שליח מארץ‪-‬ישראל מראשית‬                                                                      ‫ציורי מגילת אסתר מאת משה מזרחי שעלה לארץ‬
‫המאה ה‪ ,18-‬תיקן תקנות כדי להקן על‬
‫זוגות צעירים מחוסרי‪-‬אמצעים‪ ,‬כפי‬           ‫מלרנ^ד? המן ד ^ ן‬
‫המסופר מאיגרת משנת תס״ח )‪:(1708‬‬
‫״כשזרח אור תורת האדון)השד״ר( בזו‬                 ‫^וו מבמיי®‬                    ‫חרנש מגי‬
‫העיר האיר פני מזרח וזיכית אותם‬            ‫‪ wnwrm‬נמי״ן זזניחז‪-.‬‬                    ‫במר‬
‫לקיים מצוות פריה ורביה והרווחת להם‬
‫הרווחות שלא הוציאו הוצאות יותר כי‬
‫אם בצמצום ובנקל שלא כשאר נישואין‬
‫שהיו מזילין זהב מכיסם ומפזרין‪...‬‬
‫ותקנת כמה תקנות‪ ...‬שעשו חתונות‬

                                 ‫בחינם״‪.‬‬
‫רבים היו היהודים באירן שעסקו‬
‫ברוכלות‪ ,‬ועיסוקם זה נתן את אותותיו‬
‫במנהגים הקשורים ליום הנישואין‪.‬‬
‫ברבות מן הכתובות שהגיעו לידינו‪ ,‬אנו‬
‫מוצאים שיום החתונה נקבע ביום השי­‬
‫שי בשבוע‪ .‬נראה‪ ,‬שהרוכלים יצאו‬
‫לדרכם לסובב בכפרים ביום א׳ אחר‬
‫השבת‪ ,‬ושבו לבתיהם בסוף השבוע‪ .‬אז‬
‫נתפנו הגברים לשמחות‪ .‬ענין אחר‬
‫שאנו למדים מן הכתובות‪ ,‬הוא שמות‬
‫בתי‪-‬כנסת‪ ,‬שלא נודע אתותם ממקור‬
‫אחר‪ .‬הכתובות מספקות לנו גם את‬
‫שמות הרבנים‪ ,‬הגבירים‪ ,‬סוגי המטב­‬

                     ‫עות וענייני ירושה‪.‬‬

‫‪21‬‬
   16   17   18   19   20   21   22   23   24   25   26