Page 22 - etmol 85

‫יומנו שליוסן! פחז ששההבארץ בשנים ‪ • 190H908‬פגישות עםעגנון הצעיר י כבוד לניאליק‬

‫‪ ,4.9.1908‬יום ר בצהרים‬ ‫יוסף פריד נולד בשנת ‪ 1881‬בעיר ויז׳ניץ‪ ,‬בבוקובינה‪ ,‬שנמצאה‬
‫אז בממשל אוסטרי‪ .‬בנעוריו הצטרף לתנועה הציונית‪ .‬בגיל צעיר‬
‫היום משעה העשירית בבוקר רכבתי על חמורי להיקב‬ ‫חיתנוהו הוריו‪ ,‬והוא השתקע בעיירה של אשתו ושם פתח חנות‬
‫של המושבה )פתח״תקוה( אודות העסק‪ .‬תארי לך‪ :‬מימיני‬ ‫סידקית‪ .‬אבל פריד חלם על ארץ־ישראל‪ ,‬התכתב עם משכילים‬
‫פרדסים יפים למראה‪ ,‬משמאלי גנים וכרמים‪ ,‬הכל כה יפה‬ ‫ציוניים בגליציה‪ ,‬ביניהם האחים שטרייט‪ ,‬שעלו אחר־כך לארץ־‬
‫והשמש מלמעלה בוערת ומחממת‪ ,‬ורוח קר יש בארצנו‪,‬‬ ‫ישראל והתיישבו בפתח־תקוה‪ ,‬וכן עם יהושע רדלר‪ ,‬סופר ומסאי‪,‬‬
‫המנשב כל יום מהשעה העשירית ועד פנות ערב בתדירות‬ ‫שהתפרסם בכינויו ד בנימין‪ .‬המשפחה התנגדה לעלייתו לארץ‪,‬‬
‫ושואפים אויר נקי חופשי‪ ,‬והדעת מתרחבת ומתרוממת‪ .‬הנך‬ ‫אבל בשנת ‪ ,1908‬לאחר הולדת בנו הבכור‪ ,‬עלה לארץ מבלי‬
‫להגיד על כך לאיש‪ .‬כעבור זמן קצר הצטרפה אליו רעייתו חיה עם‬
‫מרגישה אז את עצמך קל‪ ,‬צעיר‪ ,‬חופשי‪ ,‬ילדותי‪.‬‬ ‫תינוקם‪ .‬פריד התיישב קודם בפתח־תקוה ואחר־כך ביפו‪ ,‬שם החל‬
‫ומתאוים בשעות כאלה להשתטח על הארץ לחבק אותה‬ ‫לעבוד כמזכיר בגימנסיה ״הרצליה״‪ ,‬קשר קשרים עם אנשי‬
‫ולנשק את עפרה‪ .‬הנך מרגשת אז כי אך ורק בארץ הזאת‪,‬‬ ‫המקום ובין השאר עם ש‪.‬י‪ .‬עגנון שאז נקרא עדיין טשטשקיס‪.‬‬
‫על האדמה הזאת‪ ,‬אפשר לאחינו להתגדל ולשוב לתחיה‬ ‫אבל תנאי קליטתם היו קשים והעבודה בגימנסיה לא השביעה את‬
‫אמתית ולעתיד מלא בתקוות נשגבות ורוממות ‪ -‬פשוט‬ ‫רצונו‪ .‬בסוף שנת ‪ 1909‬חזרה אשתו לאירופה ויוסף פריד הצטרף‬
‫מחיה נפשות‪ .‬אי אפשר שלא להוציא איזה א נעים מלבי‪.‬‬ ‫אליה אחר־כך‪ .‬הם חיו בוינה‪ ,‬אבל פריד המשיך לחלום על ארץ־‬
‫פתאום הנני שומע איזה שירה נעימה צוהלת כשירת קרב‪,‬‬ ‫ישראל ובשנת ‪ 1933‬חזר לארץ עם אשתו ושלושת ילדיו‪ .‬הוא‬
‫והקול הולך הלוך וקרב ונראתה לי כבר השיירה‪ ,‬תלמידי‬ ‫התמנה כמנהל בית־ההבראה ״ארזה״ במוצא‪ ,‬חלה ונפטר בשנת‬
‫בית״םפר עברי עם המורה שלהם הד״ר מהרשק בראשם‪,‬‬ ‫‪ 1938‬בגיל ‪ .57‬בידי בני משפחתו נשאר יומן שלו משהייתו‬
‫הולכים ושרים‪ .‬נמלאו עיני דמעות של גיל ושמחה‪ .‬חיקל'‪,‬‬ ‫הראשונה בארץ‪ ,‬בו רשם את קורותיו והעתקים של מכתביו‪ .‬״יד‬
‫לו ראית את המחזה היפה הזה‪ ,‬היהודים הקטנים עם חבילו­‬ ‫טבנקיך פירסמה חומר זה‪ ,‬עם הערות ומבוא של יעקב גורן‪ .‬אנו‬
‫תיהם על כתיפותיהם שבים מדרך שהלכו רגלי שלושה‬
‫ימים‪ :‬סבבו את כל נחלת דן‪ ,‬היו בלוד‪ ,‬בראשון‪,‬‬ ‫מפרסמים כאן קטעים מן היומן‪.‬‬

‫ברחובות‪...‬‬ ‫ט״ז תמח תרס״ח‪15.7.1908 ,‬‬

‫‪ ,13.9.1908‬י׳׳ח אלול‬ ‫אל הסופר הצעיר ש‪.‬י‪ .‬טשטשקים)הוא ש״י עגנון שעלה‬
‫לארץ שנה לפני כן(‪ .‬הלכתי היום‪ .‬בבואי אל ביתו מצאתיו‬
‫השעה היתה כבר אחת עשרה ויצאתי לטיול‪ ...‬בדרך‬ ‫יושב וכותב בדעה אי צלולה בגרוי עצבים‪ .‬הוא בכלל הולר‬
‫שמענו קול שירה עולה כשיר של חסידים‪ .‬החלטנו ללכת‬ ‫ורוגז מעת שבא הנה‪ ,‬אינו יודע לשמור את בריאותו‪,‬‬
‫אחר הקול‪ ...‬וכך הגענו אל המושבה עין גנים‪ .‬את מי מצאנו‬ ‫לאכול בעתו ולישון וגם בגדיו אינם מסודרים‪ .‬בכל הליכו­‬
‫את אכרי עין גנים‪ ,‬כמה פועלים שנתיישבו פה על ידי‬ ‫תיו מכירים כי הנהו ילד שגורש מבית אבא ומסינור אמו‬
‫חובבי‪-‬ציון באמצעים מאוד קטנים‪ .‬גם הד״ר בוגרטשוב‬ ‫שלא בעתו‪ .‬הוא גר בביתו של ד״ר ל‪ .‬כהן‪ ,‬עסקן ציוני‪ .‬זה‬
‫וד״ר חיסין ישבו בחברתם‪ .‬נשארתי שם עד השעה‬ ‫האחרון חלה מאוד והיה מוכרח לעזוב את ארץ־ישראל‬
‫השלישית‪ .‬שמענו שירים וספורי חסידים ותחשוב חביבי כי‬ ‫וליסע חוצה לארץ להתרפא‪ .‬לנטירת ביתו עזב פה את י‪.‬‬
‫יצאתי ידי חובתי בשמיעה גרידא‪ ,‬אזי טועה הנך‪ .‬לא יצאתי‬ ‫רדלר )ר׳ בנימין( וזה האחרון בעזבו את יפו השאיר את‬
‫עד שרקדתי בתוך החבורה הזאת עד השעה השלישית‪,‬‬
‫והרקידה הנעימה הזאת היתה תחת שמי ד׳‪ .‬וגם כלי נגון לא‬ ‫טשטשקים מכירו מקרוב בביתו‪...‬‬
‫חסרו פה‪ .‬טוב לנו החיים האלה מכל החיים המשעשעים‬ ‫‪...‬תארי לך שכיבה על שפת הים‪ :‬הולכים האנשים‬
‫כנופיות כנופיות על שפת הים ומשיחים ושרים‪ ,‬והים‬
‫שבאירופה הנאורית‪ ,‬וחסל‪.‬‬ ‫משמיע גם את קולו‪ ,‬קול אושת הגלים המכים פה ביפו‪.‬‬
‫ועתה תארי לד את הרושם שעושה תמונה כזאת על איש‬
‫‪ ,21.9.1908‬יום ב׳ כ״ה אלול תרס״ח‬ ‫חדש הבא הנה ומוצא אנשים נאורים דוקא‪ ,‬ששוכבים‬
‫בבגדיהם בחול‪ .‬לא יכלתי בעת הראשונה לסבול את כל‬
‫כל הלילה לא ישנתי‪ ,‬אי אפשר היה לי‪ :‬היתושים‪,‬‬ ‫אלה‪ ,‬אולם אחר כך כה התרגלתי בזה עד שבעצמי שכבתי‬
‫הפרעושים והערבוביה המשונה של תקוות‪ ,‬של געגועים‬ ‫שעות שלמות עם ידידי שטרייט וישנתי במקום הזה‪ .‬שם‬
‫הקרובים להתגשם‪ ,‬של מחשבות שונות ‪ -‬כולם ביחד לא‬ ‫יחד את חלומותינו איש לרעהו סיפרנו‪ ,‬שם התגעגענו‪ ,‬שם‬
‫נתנו לי מנוחה אף רגע‪ ...‬הלכתי ישר אל החוף‪ .‬ממרחק‬ ‫חלמנו ושם קיוינו‪ :‬ראינו‪ ,‬הבטנו באלה האניות שהביאו‬
‫כבר ראיתי את קצה ההגה )חרטום האניה( ההולך הלוך‬ ‫אותנו הנה ושעוד יביאו אלינו את היקרים לנו‪ ...‬והרחצה‬
‫וקרוב‪ .‬לבי התחיל לדפוק בחזקה‪ ...‬ירדתי תיכף אל סירה‬ ‫בים! מה נעימה היא‪ .‬עומדים בעמקי הים עד הארכובה או‬
‫קטנה העומדת מוכנה להביא את הנוסעים לאניה ויצאתי‬ ‫הברכים וגל על גל ירוצו עליך‪ ,‬על ראשך ומכה במרץ על‬
‫לקראתה‪ ,‬אך ביקשתיה ולא מצאתיה‪ .‬התחיל כבר הלב‬
‫לפקפק ולדפוק מיראה‪ ,‬אולי על הדרך נשארה‪ .‬על האניה‬ ‫ערפך‪.‬‬
‫אי אפשר היה לעלות יען היה לה קרנטין)הסגר( וסבבתי‬
‫אך סביב האניה וגם הפעם לא מצאתיה‪ .‬וחיכיתי עד השעה‬ ‫‪22‬‬
‫אחת עשרה ועם משה כהן נסעתי אחר כך בפעם השלישית‬
‫‪ -‬הוי וממרחק אותה ואת ילדי על זרועותיה והכרתיה‪.‬‬
‫הדמעות התחילו להתפרץ ולא יכלתי להביט בהם‪ .‬היה עלי‬
‫לחכות עוד רגעים אחדים‪ ,‬ואותם רגעים מה ארוכים היו‪,‬‬
‫וסוף סוף באו אחריהם גם הרגעים המקווים‪ .‬זכיתי לחבק‬
‫את יקירי והלואי שלא נתפרד עוד לעולם‪ ,‬אמן‪ .‬הכרתי‬