Page 212 - גנזי קדם ז
P. 212

‫‪ 210‬יהודה צבי שטמפפר‬

‫לקטע זה רומז רשב״ח בפירושו לתורה‪ ,‬שכאשר כתב אותו היה ׳ספר הגירושין׳ בשלבי‬
                                                                    ‫תכנון‪ .‬באותו זמן כתב רשב״ח‪:‬‬

‫ואס היה הבעל כהן‪ ,‬ורצה לפטרה מאחיו‪ ,‬ופ חד שי מסרהו לה ויבריא ו תי אסר עליו‪,‬‬
‫אזי י מסור לה בהתניה‪ ,‬אשר תיארוה רבותינו באומרם )גיטין עה ע״ב( ׳אתקין‬
‫שמואל בגיטא דשכיב מרע א ם לא מתי לא יהא גט וא ם מתי יהא גט׳‪ .‬ויארך באור‬

                                  ‫הנ מ ק תו כאן‪ ,‬אול ם הו א י כנ ס ב ס פרנו על הגירו שין‪4.‬‬

‫מתברר שבזמן שכתב את פירושו לתורה עדיין לא כתב את ׳ספר הגירושין׳‪ ,‬והוא הסתפק‬
                                       ‫ב תרגו ם חופ שי ל ער בי ת של דברי בעל ׳הלכות גדולות׳‪5.‬‬

‫תקנ ת שמואל לניסוח גט על תנאי הוצעה ב׳הלכות גדולות׳ לכהנים דווקא‪ ,‬מפני שהם‬
‫חששו לפטור את נ שותיהם מן הייבום בדרך של מתן גט קודם מיתתם‪ .‬החשש היה שמא‬
‫יבריאו ולא יוכלו לשוב ולקדש א ת נ שותיהם מפני האיסור החל עליהם ל שאת גרושה‪,‬‬
‫ובכלל זה גרו שתם‪ .‬בעקבות ׳הלכות גדולות׳ שיבץ רשב״ח א ת הדיון בפרק המוקד ש לכך‪.‬‬
‫ברם‪ ,‬בתוך הפרק רשב״ח מדגיש כי כוחה של התקנה יפה לכל בעל חשוך בנים הנוטה‬
‫למות וחפץ לסייע לא שתו להיפטר מן הייבום‪ :‬׳גט זה א שר יחול בו תנ אי זה אינו מתייחד‬
‫לגיטין של כהנים לנ שותיהם בלבד‪ ,‬אלא הוא עניין לכל חולה הרוצה לפטור את א שתו מן‬

          ‫הייבום והחליצה אם ימות‪ ,‬והרוצה להחזירה ללא קידושין אם יבריא מחולי זה׳‪.‬‬
‫רשב״ח מוסיף ומדגיש שהסוגיה התל מודית שבה הוא דן מ תיי חס ת רק לצד הפורמלי‪,‬‬
‫הצורני‪ ,‬של ניסוח התנאי‪ ,‬ואינה כוללת פרטים מהותיים הנדר שים לביצוע נכון ויעיל של‬
‫הגט‪ .‬לדבריו‪ ,‬יש לקיים גם דרי שות מהותיות‪ ,‬המופיעות בסוגיות אחרות‪ :‬׳שגט זה יי מסר‬
‫לאישה המגורשת בתנאים הנזכרים בעדי מסירה בחייו ולא ימתינו וימסרו לה לאחר מותו‬
‫של המגרש‪ ,‬מפני שהכלל אצלינו הוא ״אין גט לאחר מיתה״‪ .‬וכבר אמרה המשנה על כך‬

       ‫בדברה ״ ה או מר תנו גט זה ל א ש תי ו ש חרור זה לעבדי ו מ ת לא י תנו ל א חר מי ת ה״׳‪6.‬‬
                              ‫נציע ת חיל ה א ת הסוגי ה ה ת ל מו די ת מ מ ס כ ת גיטין עה ע״ב‪7:‬‬

                                                                ‫פושת ויחי‪ ,‬ואה‪ :‬ספו הגירושין‪ ,‬עמ׳ ‪.79‬‬  ‫‪4‬‬
‫ע׳ הילדסהיימו)מהדיר(‪ ,‬הלכות גדולות‪ ,‬ב‪ ,‬ירושלים תש״ם‪ ,‬הלכות גיטין‪ ,‬עמ׳ ‪ :172‬׳כהן דמסכין‪ ,‬ודחיל‬          ‫‪5‬‬
‫דילמא יהיב גיטא לאיתתיה ומיתסוא עליה‪ ,‬לתני ולימא לה או לשליח דממטי לה גיטא)גיטין עה ע״ב( אם‬
                                                                                                       ‫‪6‬‬
                                          ‫לא מתי לא יהא גט ואם מתי יהא גט ואם לא מתי לא יהא גט׳‪.‬‬
‫נואה שהומב״ם הלך בעניין זה בעקבות ושב״ח בכתבו)הלכות גירושין ט‪ ,‬כ(‪ :‬׳חולה שוצה לגוש אשתו‬                ‫‪7‬‬
‫על תנאי כשימות כדי שלא תפול לפני יבם ואם עמד לא תהיה מגורשת ולא רצה לגושה מעכשיו כדי שלא‬

                                    ‫תטוף דעתו‪ ,‬כך הוא כותב בגט‪ ...‬והוא שיגיע הגט לידה קודם מיתה׳‪.‬‬
                   ‫המובאה כאן על פי נוסח הדפוס‪ .‬שינויים בנוסח התלמוד של ושב״ח יידונו במקומם‪.‬‬
   207   208   209   210   211   212   213   214   215   216   217